הכל חדש ונוצץ

יש לי מחר הופעה באולם ויקס רחובות

תושבי הסביבה מוזמנים

איריס, chou , סנוני תושבות הסביבה ומאושיות הבלוג - קבלו זאת כהזמנה אישית...

מאוד מרגש אותי להופיע ברחובות. באולם ויקס

שנים רבות זה היה אולם הבית שלי לסרטים - הקרנות מיוחדות, מופעים, הצגות והרצאות

זה כמו לחזור הביתה, לאחד הבתים שלי הבית השלישי או הרביעי שלי. ואחד האהובים ביניהם.

שנים מספר גרתי ברחובות וגם לפני כן היתה לי שאיפה להגיע לשם. למכון וייצמן.

יש לציין שממש תכננתי תוכנית ארוכת טווח להגיע לשם ובסוף הגעתי.

ביום שהגעתי לרחובות הרגשתי בבית.

הגעתי לשם מהעיר הגדולה והמנוכרת בה הרגשתי כטובעת בים של בדידות ומוזרות ומיד הרגשתי איך קצב החיים מואט, איך האנשים ידידותיים יותר איך הכל מזכיר לי את נוש של חיפה מבחינת מבנה והרכב האוכלוסיה. גם מכון וייצמן הסמוך הזכיר לי את הטכניון, ראיתי את האור. יותר נכון ראיתי ירוק.

חוויות רבות עברתי שם ברחובות. חלקן נאה לספר וחלקן לא.

מי שגרר אותי לרחובות היה בעלי היקר. הוא זה שהתקבל לתואר שני במכון וייצמן, אחרי שנת נישואין קשה מאוד עברנו לשם. הוא קיבל מעונות, תחילה בבית באחד הרחובות היוקרתיים , אחכ בתוך המכון עצמו בבית קט עם גג אדום בלב פרדס.

סוסון שלי נולד ברחובות.

מגיל 0 הלכתי איתו לבריכה של המכון. הבריכה של המכון היתה בכלל מקום מרכזי בחיי לפני לידתו ואחריה. הרבה סיפורים הסתובבו סביב הבריכה, הייתי מלכת הבריכה הבלתי מעורערת. מקום מרכזי אחר היו החוגים לריקודי עם ועמים. גם בחוג לריקודי עמים תפסתי מקום טוב למעלה.

אני זוכרת איך טיילתי איתו ברחוב הרצל, אני הוא והעגלה ובתי הקפה. אני סוסון וחברתי מירי ובנה גל. קרענו את העיר ותמיד תמיד תמיד היינו פוגשות מישהו. לא חשוב מי. היו לי המון חברים ומכרים ברחובות.

סוסון חי שם עד גיל 5. אני זוכרת איך לימדתי אותו לשחות איך בגיל שנתיים הוא כבר קפץ למים, איך בגיל 4 הוא עשה את הבריכה הראשונה שלו, עוד לפני שהוא ידע לדבר הוא ידע לשחות, איך עברנו כמה דירות ובכל דירה היו סיפורים אחרים.... זוכרת את המחלות שלו, את הגנים שלו.

זוכרת גם את העבודות שלי, איך סיימתי את התואר והלכתי לעבוד בכמה מקומות עד שגמני הגעתי למכון וייצמן. זוכרת איך טיילנו גם במכון,במדשאות הירוקות, בבריכה עם הבמבוקים, במאיץ, באיזור הוילות המפוארות שמיועדות לבכירי המדענים של מכון וייצמן, הוילה הראשונה היתה של אפרים קציר שרק עתה הלך מאיתנו, הוילה האחרונה היתה שייכת לוולפסון, וילה מפוארת עם בריכת שחיה ושערים מוזהבים, את חדרי האוכל של סן מרטין ובית קלור...

חתיכת חיים עברתי שם כשאני בלב הקונצנזוס, נשואה עם ילד בלונדיני ועובדת במכון וייצמן.

מה עוד צריך לבקש

אבל כל זה חלף. היום זה רק זיכרון מתוק.

יש לי מחר הופעה באולם ויקס רחובות

מחר ב20:30

אני ממש מתרגשת

אתם ודאי מבינים למה.