הכל חדש ונוצץ

לאט לאט התאוששתי מהמעבר.

לאט לאט מצאתי לי חברות.

ראשונה היתה דבי.

דבי היתה תלמידה חדשה בכיתתנו ונכנסה בסוף השנה. הייתי הולכת אליה הביתה אחרי בית הספר. היא היתה גרה בבית די עלוב ואני כילדה יכולתי כבר לציין את זה. היתה שם גם מכולת. מאחורי ביתה היתה וילה ובה היה ילד מגעיל אחד...

אחכ נפרדנו. כל אחת הלכה לדרכה. את הוריה הייתי פוגשת מידי פעם. עד היום. תמיד שאלתי לשלומה. הם סיפרו שהיא התחתנה, גרה בשכונה יוקרתית. יש לה 4 ילדים ואחת מהן לומדת עם בני בשיכבה. וואו. בטיול תעודת זהות לא יכולתי לטעות. זו היתה היא . מכיתה ד' לא ראיתי אותה ואיכשהו הצלחתי לזהות את פניה. אומרים שזה כשרון נדיר לזהות כך פרצופים. הוא קיים אצל 2% מהאוכלוסיה. מיד פניתי אליה. החלפנו חוויות.

השניה היתה רֶנֶה. עולה חדשה מבלגיה שגם כן נכנסה לכיתה בסוף השנה אבל שנה אחרת. כולן רצו להיות חברות של רנה. היה משהו מיסתורי בעולה חדשה שלא יודעת אף מילה עברית. רק צרפתית היא דיברה. כולן רצו ואני זכיתי. לא הייתי הראשונה שזכתה אך אני זכיתי. יום יום הייתי הולכת אליה. קצת קשה לי להזכר איך היינו מתקשרות ואיך שיחקנו יחד כאשר היא לא יודעת מילה עברית ואני לא יודעת מילה צרפתית. ואיך תקשרתי עם הוריה. לאמא היו טענות אז שלא באות אלי חברות ואילו אצל רותי הדלת נפתחת. לא יודעת למה המילים האלה בכלל השפיעו עלי. נכון שהן גרו קצת רחוק ובאמת רק אני הלכתי אליהן. רנה אף פעם לא ביקרה בביתי.. לא חשבתי שיש משהו פסול בכך. כאשר העבירו אותי לכיתה אחרת התפרקה החברות. איני יודעת עליה דבר היום.

מצאתי לי חברה חדשה. גם כן גרה רחוק. הייתי צריכה כבר לנסוע אליה. גם כן אני באתי אליה כמעט כל יום והיא לא באה אלי. אז מה. היינו משחקות גומי. זו היתה עונת הגומי. גומי היה אז משחק חדש. מורכב מסרט גומי ארוך שמכניסים למכנסיים, שתי ילדות עומדות זו מול זו והשלישית קופצת באמצע על הגומי. היה לי גומי משלי. עד מהרה חברתי היתה שותפה לגומי. עד מהרה הגומי היה רק אצלה. זה הרגיז את אבי. לא הבנתי על מה הוא כועס. הרי זה רק גומי.

אחריה התחברתי עם מישהי אחרת באותה כיתה. היא כבר יותר משמעותית ומגיע לה פוסט בפני עצמו.