הכל חדש ונוצץ

הגענו להולנד במטוס ג'מבו. ג'מבו... ככ הרבה אנשים טסים להולנד. נו, מה הולנד נעשתה יעד פופולארי למשפחות על כל הפארקים שיש בה במיוחד efteling . אבל שנראה שרוב הנוסעים נסעו ליעד שאני יצאתי אליו. אירופה קנטט. 3000 זמרים וזמרות מכל העולם התלבשו על אוטרכט. בכל מקום הסתובבו אנשים עם תגיות, בכל מקום נעצרו אנשים לשיר סתם. אכן פסטיבל פסטיבל.

הגענו למלון עייפים אך רצוצים. רוב הטיסות היום יוצאות בסביבות 7:00 בבוקר אם אני לא טועה וזה כדי שתושבי הסביבה לא יסבלו מרעש מטוסים או משהו כזה כך שלא ישנים 24 שעות ביום הטיסה. היינו אמורים להיות במעונות סטודנטים אך לשמחת רובינו לא היה שם מקום וכך זכינו במלון לא רע בכלל עם סאונה גקוזי חדר כושר ואינטרנט חינם רק מרוחק ממרכז העיר ומרכז העניינים. חשבתי לשכור רכב אך בסופו של דבר השתמשתי כמו כולם בתחבורה ציבורית והלכתי המון ברגל עד שצמחו לי יבלות. קצת ספורט לא מזיק.

ביום הראשון הייתי מבולבלת לגמרי וכן בימים שאחריו. לא ידעתי מנין אני באה ולאן אני הולכת. הלכתי אחרי כולם והשתדלתי לא לאבד את הנעלים שלהם. אבל הם כמוני לא ידעו לגמרי לאן הם הולכים וכך הלכנו והלכנו למרכז הקונגרסים או השד יודע מה זה, עד היום אני לא יודעת אבל שם היתה ארוחת הערב ונערכו מופעים. משם הלכנו ברגל לתעלה שם התקיימה חגיגת הפתיחה של הפסטיבל כאשר מקהלות נבחרות עושות שייט בתעלה. אנחנו היינו בין הצופים. זה היה יופי של אירוע אבל אני הייתי קצת עייפה. קצת הרבה. חזרה שוב הלכנו ברגל כשכל אחד מושך לכיוון שלו. אדון אחד החליט לחרוש את כל המסעדות בעיר, גברת אחת רוצה סיבוב בתעלות, אני הלכתי לאן שרגלי מוליכות אותי יחד עם נינוצ'קה ובסוף הגענו.

הימים הבאים היו יותר קלים. רוב הזמן היינו בחזרות על jenkins או החומר שלנו. בזמן החופשי עשינו הכרות עם העיר אוטרכט, ירדנו לתעלות, נכנסנו למסעדות או בתי קפה נינוצ'קה רק הצטרפה אלי אך לא אכלה כלום כי זה יקר, נכנסנו לכנסיות בעיקר הדום המפורסם שסביבתו היתה תוססת ביותר לרגל הפסטיבל ונערכו שם מופעי רחוב. עשינו סיורי אוטובוס, שיט תעלות, כמו בכל עיר הולנדית שמכבדת את עצמה, גם במלון ומסביבו היה נחמד, קצת גקוזי, אינטרנט, ובחוץ הכל ירוק ומים וברווזים. יש המון מים בהולנד, הם היו מוכנים לנדב לנו קצת. כל יום ירד שם גשם והיה די קריר. לא ידעתי אף יום מה ללבוש ומה לקחת אתי, תמיד זה היה הימור. כל ערב היינו בהופעה. היו המון הופעות.

רק אחרי שבוע יצאתי לאמסטרדם לבדי. נינוצ'קה תכננה לנסוע אתי אבל היא התחילה כבר לעלות לי על העצבים. נסעתי לבד ברכבת כולה 20 דקות, נכנסתי לקפה, הסתובבתי ברחובות הקטנים כולל רח' החלונות האדומים, זה מפחיד להסתובב שם. עברתי לרחובות יותר סימפאטיים כולל לצידי תעלות, קניתי כפכפי עץ והגעתי לככר המרכזית. שם היה מופע היפ הופ.

מלא ישראלים מסתובבים באמסטרדם. בכל מקום עברית. גם ערבים ומוסלמים יש שם. המון. אם לשפוט לפי יחס ההולנדים הרי יש לנו יתרון גדול. הם שונאים את הערבים ומבינים אותנו. הם היו שמחים להפטר מכל המוסלמים שצצים להם כמו פטריות. הם קוראים להם חסרי דת ואפילו לא נוקבים בשמם כמו במחלה ממארת. העולם שונא אותנו? הצחקתם אותי. אני לא יודעת מי המציא את זה. עד היום לא נתקלתי בשנאה לישראלים, כולם קיבלו אותנו במאור פנים ובחיבוק וירטואלי. עם הערבים זה כבר סיפור אחר. לא נעים לראות אישה עם רעלה במערב אירופה אך יש הרבה כאלה. כמו כאן. גם מסגדים צומחים להם שם כמו פטריות והם ממש לא אוהבים את זה.

אני חושבת שאני היחידה שביקרה באמסטרדם מכל הקבוצה. היום הלפני האחרון והאחרון היו חופשיים. את היום הראשון נצלתי למנוחה, ביום האחרון היה טיול מאורגן  בכפרים. נסענו לאיזור טחנות הרוח. עד היום חשבתי שהן משמשות לטחינת קמח. מסתבר שהן משמשות לשאיבת מים. כך אם הן ממוקמות בצד נהר או מקור מים אחר זה לא במקרה. להולנד יש בעית מים קשה. היא בנויה על ים מיובש ונמצאת מתחת לפני הים. רוב הזמן היא נמצאת תחת איום של הצפה. ע"י טחנות הרוח, חומות ושערים הם מווסתים את גובה המים. עד היום הם ממשיכים לייבש את הים. אפשר לאמץ את הפתרון הזה גם כאן. לא כל טחנות הרוח משמשות לשאיבת מים. אנחנו בקרנו בתוך טחנה שמשמשת ליצור צבע, ויש טחנות שמשמשות ליצור שמן.

מאיזור הטחנות נסענו לוולנדם, התלבשנו שם על מסעדה, אני בחנתי את טעמו של צלופח, לאחר מכן עוד סיור כפרי וישר לשדה התעופה. אני חזרתי הביתה אבל כולם התפזרו. חלק המשיך לטייל  חלק נשאר עוד לילה, חלק טס למקום אחר. יצאנו בג'מבו חזרנו ב 737

קצת מהאווירה של אירופה קנטט ניתן לראות כאן

מומלץ לצפות בקליפים של יוטיוב

שייט ושירה בתעלות אוטרכט בפתיחת הפסטיבל.