הכל חדש ונוצץ

העיתונות נרעשת ונרגשת נוכח רציחתו של אדם חף מפשע ע"י בריונים. כן, זה יכול לקרות לכל אחד. הוא הולך לים עם בני משפחתו או לקניון או סתם ברחוב ופתאום תוקפים אותו סתם כך. האיש מנסה להגן על ביתו המותקפת ומוצא את עצמו מוכה מכות רצח. הפעם לא סתם מכות. הפעם זה רצח. אדם מבוגר, לא נער פוחז שטוף אלכוהול. מישהו בעיתון אומר שזה לא סתם כדור תועה שפגע בעובר אורח חף מפשע.

דבר אחד אני לא רואה בעיתונות. שהבריונים האלה הם ערבים. כן, זה נאמר בצנעה כאילו זו אלימות כמו כל אלימות אחרת. אבל לא מציינים ומדגישים שהרוצחים האכזריים האלה הם ערבים. התייחסות התקשורת למקרה הזה היא לאלימות, אבל לא מצויין במפורש ובזעזוע שאלה הם בריונים ערבים שתקפו יהודי חף מפשע. כאילו שזהו עוד מקרה של בריונות ואוזלת יד של המשטרה נוכח האלימות הגואה כתופעה כללית

אני רוצה כן להתייחס לעובדה שאלה הם ערבים שהסתובבו בלב ישוב יהודי, תקפו את משפחתו ורצחו את אב המשפחה.

בשנים האחרונות יותר ויותר ערבים מסתובבים כאן ברחובות. אנחנו מעלימים עין. חלק מאיתנו לא אוהב את זה ושותק וחלק אחר נלחם את מלחמתו של המיעוט הערבי וזכויותיו. אנחנו רואים תופעות שלא היו פעם שערבים נמצאים בכל מקום. אני רואה אותם בים עם הרעלות והנרגילות, אני רואה אותם בקניון , אני שומעת המון ערבית קולנית ברחוב. אני לא אוהבת את זה. תאמרו שאני גזענית. לא איכפת לי.

גם ברחוב שלי אני רואה ושומעת אותם. לא מכבר השכיר שכני את דירתו לערבים. אולי הוא השכיר אותה רק לאחד מהם אבל הסתובבה כאן קבוצה  רעשנית של ערבים שהתנהגה כאן כבתוך שלה. מוזיקה ערבית רועשת, חרקות עם המכוניות, זה היה פשוט מפחיד.

הטכניון מלא אותם. וכך אני פוגשת אותם במכולת, לרוב הם שקטים אבל לי זה לא נעים. אילו הם היו חרדים כולכם הייתם אומרים שצריך לשרוף אותם. אבל כיוון שהם ערבים צריך לקבל אותם, כי צריך להיות נאור ופתוח ולקבל את השונה.

מידי פעם אנחנו נתקלים בסרוב של גננת לקבל לגן ילד ערבי. מיד מוקיעים אותה, כנל לגבי משפחה ערבית שרוצה לגור בקיבוץ או בישוב קהילתי יהודי ומקבלת סירוב. לכל המוקיעים אני רוצה לומר: אתם לא רואים שום דבר. הערבי הזה הוא לא שנוא כי הוא שונה. הוא שנוא כי הוא כובש, כי הוא מאיים.. הוא לא מתנהג כמו אזרח ישראלי. הוא למעשה לא מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ועל סמך החופש שניתן לו הוא מניף את דגל פלסטין בתוך המדינה היהודית. הוא לא שר את התקווה והוא למעשה עומד עכשיו על זכותו לחגוג חג בתוך המדינה שמצין שהמדינה היא אסון. בקרוב אראה את דגל פלסטין ברחוב שלי או שהוא יונף בקיבוץ או בישוב קהילתי אחר.

ואנחנו שותקים. ואנחנו מדברים מילים יפות על דמוקרטיה ועל זכויות.

אבל כשערבי תוקף יהודי עדיין מסובבים את הראש. כך היה בכפר תבור שבריון ערבי דרס ילדה עם טרקטורון בערב יום כיפור, כך היה לפני שנה בעכו, וכך היה אתמול בתלאביב.

אתם, אנשי השמאל לא רואים את הסכנה. אולי תהיה כאן דמוקרטיה כמו שאתם רוצים, אבל לא תהיה לכם מדינה. אנחנו עדיין במצב טוב , אנחנו כביכול שולטים אבל זה לא ימשך כך הרבה זמן.

אולי הרצח של אריק קארפ יעורר כאן מישהו. או שאולי זה מאוחר מדי. הערבים שולטים. לא רק בארץ. הם לא מיעוט נרדף. הם הרוב. בארץ הם עדיין מיעוט. מיעוט אלים שמנצל את הדמוקרטיה להשתלטות ולכיבוש.

אגב, האם תהיה עצרת לזכר אריק קארפ בככר רבין בהשתתפות אומנים?

עדכון 23.10.09 : כיוון שהפוסט הזה עדיין זוכה לביקורים באדיבות ידידינו תום המוכשר מאין כמוהו רציתי לציין שהרצח המתועב הזה נחשב לרצח עבירה ולא רצח על רקע לאומני. לדעתי זהו רצח על רקע לאומני אך השלטונות מעדיפים להתעלם מכך . הסיבה ברורה. רצח על רקע לאומני גורר אחריו פיצויים מהמדינה אך רצח על רקע עבירה מותיר את משפ הקורבן ללא טיפול ללא פיצוי ואפילו ללא זכות לצפות במהלך המשפט. הכל תקשורת. הכל כסף.

בנוסף קוראי הנאמנים מוזמנים להזדעזע מהכתבה שפורסמה השבוע ב-7 ימים על הנושא. הכתב מרחם על חייהם של הרוצחים שנהרסו ועל משפחותיהם בדיוק באותה מידה שהוא מרחם על משפ' קארפ שנהרסה. אף פעם לא ראיתי שכך מרחמים על רוצח. טוב, זה לא מפתיע, בניגוד לפלסטינים המסכנים הרוצחים מג'לג'וליה הם בנים למשפחות אמידות שלא סובלות מעוני וקיפוח. חכמי חלם נוסח תום ומרעיו מרחמים על רוצחים מתועבים.