הכל חדש ונוצץ

מחקר בריטי העלה לאחרונה את המסקנה שיש יתרון לפסימיות. הכיצד?

אני מגדירה עצמי כאדם פסימי. אני אמנם לא רואה שחורות אך איני רואה את החיים בורוד או את העתיד בורוד.

אני לא אומרת יהיה טוב. אני אומרת יהיה רע, בתנאים האלה יהיה רע, או לא יהיה טוב. מקסימום כן יהיה טוב.

מאידך אני לא אומרת שבכל מצב יהיה רע.

נקח למשל פוליטיקה. לא יהיה כאן טוב אני אומרת, לא יהיה שלום, לא בתנאים האלה, יהיה רע אני אומרת, אם נמשיך כך יהיה רע... כנראה ההגדרה שמאל ימין קשורה גם באופטימיות ופסימיות.

איש השמאל למשל הוא אופטימי. הוא מאמין שיהיה שלום, הוא מאמין שאם נוותר ונהיה טובים יותר עם שכנינו יהיה שלום. איש הימין הוא פסימי. הוא אומר לא יהיה שלום. בתנאים של היום לא יהיה שלום, אם נוותר פשוט לא תהיה לנו מדינה. השטח יהיה יותר מצומצם, כמו שכבר קורה, הצפיפות תהיה רבה יותר, עד שתווצרנה כאן 2 מדינות ל-2 עמים. מדינת תלאביב ומדינת ישראל. משומה זה מזכיר לי את חלוקת ישראל ויהודה בימים ההם. עשרת השבטים שהוגלו ונעלמו ושבט אחד ששרד עד היום...

כך שהויכוחים הפוליטיים הם חסרי תקנה. אי אפשר להפוך אדם אופטימי לפסימי ולהיפך. זה חלק מהאישיות שלו שמתבטאת בעוד מישורים.

אני מגדירה כאן 4 טיפוסים

אופטימי חולמני 

אופטימי מעשי

פסימי מעשי

פסימי מיואש.

האופטימי החולמני נפוץ היום במקומותינו. זה ההוא מהניו אייג'. הוא חולם שיהיה שלום, הוא חולם שיהיה טוב הוא מרבה לצאת בקלישאות כמו תחשוב טוב יהיה טוב. הוא בונה לעצמו עולם ורוד. קחו למשל את  'הסוד' מחשבה יוצרת מציאות. הוא מאמין שבמחשבה הכל יסתדר. אבל הוא לא יעשה דבר. הוא פשוט חולם. לרוב הוא גם מנותק מהמציאות. כשהוא מתעורר הוא עלול ליפול בחבטה אבל לרוב הוא לא נשאר ער הרבה זמן. לא תמיד הוא מחייך האיש האופטימי הזה. הוא כל כך בטוח בעצמו שהוא לא סובלני כלפי מי שלא מצטרף לחלומות שלו. 

האופטימי המעשי כבר עושה דברים. הוא מאמין שאם הוא יעשה יהיה טוב. הבעיה מתחילה בכך שלפעמים הוא מאמין יותר מדי ופעמים רבות מתאכזב. הוא יכול לעשות 1000 פעם את אותו דבר בדיוק ולהאמין שהפעם זה יצליח. לרוב הוא מתאכזב. אבל הוא ינסה שוב. לפעמים כאמור הוא מצליח. הוא יכול לקנות דירה בלי כסף וזה יכול להסתדר לו איכשהו, הוא מעיז בידיעה שזה יהיה טוב. לפעמים הוא נתפס לשאננות. כי אם הכל יסתדר אז לפעמים זה יסתדר לבד.

הפסימי המעשי אומר יהיה לא טוב. אבל אם לא אעשה כלום יהיה עוד יותר גרוע. הפסימי המעשי מודע למצב ותמיד מחפש פתרונות. אם הגישה שלו היא פסימית מספיק הוא יודע שיש סיכוי שהפתרון שלו לא טוב. אבל הוא ינסה כי כאמור בלי לנסות זה עוד יותר גרוע. הוא לא יתאכזב אם לא יצליח לו כי הוא לקח זאת כבר בחשבון. מקסימום כן יצליח ואז סבבה. הוא פתר את הבעיה ומרוצה מעצמו. אבל תמיד יש עוד בעיות שצריך לפתור. אם הוא לא מתעצל הוא ינסה לפתור גם את זה.

הפסימי המיואש לא מאמין בשום דבר. הוא רואה את הכל שחור גם אם אין לזה שום סיבה רציונלית. הוא פוחד מכל דבר וחושש מהתרחשויות קטסטרופליות אפילו אם ההסתברות מאוד נמוכה. יהיה רע הוא אומר. אין תקווה. הכל חרא ויהיה חרא. יהיה אפילו יותר גרוע. אין פתרון. שום פתרון לא יצליח. אין טעם. אין טעם בשום דבר ואין טעם לעשות שום דבר ממילא זה לא יצליח. הפסימי המיואש לא מאמין בשום דבר אבל הוא גם לא מתאכזב משום דבר. אם המצב משתפר הוא אומר שזה זמני . אם המצב נשאר רע או נעשה יותר גרוע הוא אומר: אמרתי לכם. רואים שאני צודק.

האופטימי החולמני אומר: תחשוב טוב יהיה טוב, רק אם נאמין יהיה טוב, האושר נמצא בתוכינו, אנחנו צריכים להיות יותר טובים, יותר אוהבים יותר נדיבים ואז הכל יסתדר

האופטימי המעשי: יהיה טוב יהיה כאן נפלא, אני אבנה את תעלת הימים, אני אקים פה מדינה חדשה ומזרח תיכון חדש, אה, זה לא הולך? נו טוב, לא נורא, ננסה משהו אחר. באסה שלא הלך לי, אנסה שוב אולי הפעם אצליח.

הפסימי המעשי. יהיה חרא. חייבים לעשות כאן משהו. אחרת נתדרדר לגמרי. המצב הכלכלי על הפנים. צריך לחסוך. אולי נעבור את זה בשלום. אני לא מאמין שיהיה טוב. אולי אברח מהארץ. שם בחוץ יותר טוב. אבל לא בטוח. אנסה. מה כבר יכול לקרות מקסימום אצליח. מקסימום לא אצליח. העיקר שנסיתי

הפסימי המיואש: חרא, הכל כאן חרא ויהיה חרא. לא מאמין שיהיה כאן טוב. לא מאמין שניתן לפתור את הבעיות. החור באוזון ילך ויגדל, כדור הארץ יתחמם והאנושות תיכחד מחר תהיה כאן רעידת אדמה וגל צונמי ענק אבל אין מה לעשות נגד איתני הטבע. בטח אחטוף את שפעת החזירים אבל אין טעם לשים מסיכה בין כה וכה זה לא יעזור.

אז מה היתרונות שבפסימיות? הפסימי אם כן לא מתאכזב, הוא מתכונן לכל תרחיש רע, מקסימום זה לא קרה.

ואיך מגדירים את מי שאומר טוב לי?