הכל חדש ונוצץ

הלכתי לראות את אסתר המלכה שהתחילה בתור מדונה. אסתר מלכת הפופ.

היה מהמם. במה ענקית, איזה אפקטים, קוביה גדולה באמצע, סרטונים, מסך צפיה, רקדנים, נפלא.

רק שאני לא ראיתי כלום.

מה שראיתי זה ראשים מרצדים שביניהם ניתן היה לראות לשבריר שניה את המלכה.

הגענו די מוקדם והתמקמנו רחוק.

לרגע חשבתי שזה שידור חוזר של פול מקרטני. אז בזמנו התמקמנו די קרוב וכל הזמן היה יותר ויותר צפוף. הפעם חשבתי להתחיל רחוק ולאט לאט להתקרב. באמת התקרבנו, עד שלא יכולנו להתקרב יותר. צפיפות, זיעה , דחיפות. ואישה אחת (לא אני) מתעצבנת מהדחיפות ומתחילה לצעוק. לצידי עמדו גם רמי וייץ ומי שגילם את השכן ההומו של אמאלה. כמובן עם בת זוג. מעניין למה סטרייטים אוהבים לגלם הומואים. הרגשתי שעוד רגע אני מתעלפת אך אם הסלבס האלה יכולים לעמוד שם גמני יכולה. בסוף , או שדי בהתחלה נשברתי. המופע החל ולא ראיתי כלום. אפילו בקושי ראיתי את המסכים. אמרו שמדונה הופיעה על הבמה עם רכב. לא ראיתי את הבמה כלל. אמרתי אי אפשר ככה והחלטתי ללכת אחורה אולי משם רואים יותר טוב. היה מקום כזה אבל כמעט חטפתי שם מכות. אז הלכתי משם. הלכנו אחורה , אחורה ועוד אחורה, והיה עוד יותר צפוף מהמקום שהייתי בו קודם. בקיצור גם הם לא ראו כלום וכבר התחרטתי שעזבתי את המקום ההוא. בסוף הגענו למקום פחות צפוף ומיוזע. לפחות אם לא ראיתי אז יכולתי לנשום. זה גם משהו.

הייתי אומרת שקצת התאכזבתי. את פול מקרטני ראיתי מצויין ואני לא יודעת מה קרה כאן.

אבל בעצם זה לא חשוב. העיקר שהלכתי לראות את המלכה. אף אחד לא מבטיח לי להנות כאשר אני קונה כרטיס. זה גם עלה לי 100 שקל.

סיכום העניין: טוב שהייתי שם. גם כדי לא לומר: החמצתי, ובכל זאת ראיתי ושמעתי. שמעתי את כל השירים, ראיתי את כל האפקטים, לשבריר שניה הצלחתי לראות את המלכה ומרחוק ראיתי גם את הרקדנים. שמעתי מה היא אמרה ואת תגובת הקהל. זה לא פול מקרטני. אין כמו פול מקרטני.

קטעים מההופעה

מדונה מדברת בשבחינו

מדונה מתעטפת בדגל ישראל