טוב, היום שבת אין גמילה ויש לי משהו לספר. זה יותר בשבילי.
אז ככה בערב יום כיפור ביקרתי את הורי להגיד להם חתימה טובה
כן, מאז שאבא חולה יש לי כל מיני מחשבות שאני לא רוצה לשתף. ודאי תבינו. זו לא מחלה קלה.
באתי להגיד חתימה טובה והם דיברו על יומולדת
כן זו היומולדת שלי והם רוצים לחגוג כרגיל או כמו פעם במסעדה.
אבא חולה. אני אגיד לא?
ובכלל הם רוצים לחגוג לי. הם לא רוצים לעשות לי משהו רע.
ואז אמא: שאני אזמין את אחותך?
לא יודעת - אמרתי - אני לא אוהבת את ההתנפלות הזאת. ככה לאט לאט בקטנה זה בסדר. אולי. אבל מנתק מוחלט ל-2 חגיגות ברצף... לא יודעת.
אבא אמר : כן. לא צריך להתנפל, אני לא יודע בדיוק מה היה ביניכן
אני התחרפנתי מזה שבראש השנה שעברה הלכתם לבעלה לשעבר. אין לו יותר מקום במשפחה - עניתי
אמא אמרה: נכון, עשינו טעות, לא שמתי לב. יותר לא נעשה דבר כזה
אבא אמר: אפשר לעבור על זה הלאה. טעינו אז מה, זה היה בשביל הילדים שלה
אני: גם לי יש ילדים. גם הם רוצים להיות עם אבא.
איכשהוא הרגיש לי לא נוח מדבריו של אבי. על זה אולי אפשר לעבור הלאה, לא על הדרך שזה נעשה (הפתעה ברגע האחרון כשאמא מזמינה אותי לחגוג אצל האקס. לא האקס עצמו ולא אחותי והסיבות ברורות) ולא על הרבה דברים אחרים. לא על כל דבר אפשר לעבור הלאה....
אמא לא קיבלה ממני תשובה ברורה.
אבל היא כבר החליטה
היום נלך לחגוג כולנו ביחד במסעדת נו"ש
לא התנגדתי לשום דבר.
המסעדה נבחרה כי יש שם אוכל ביתי וזה מה שאבא יכול לאכול היום
ואחותי? וילדיה?
שיבואו. מי שרוצה שיבוא. כל עוד היא מתנהגת בסדר לא איכפת לי שהיא תבוא
אבל אני מכירה אותה
בהתחלה היא בסדר. הכי חמודה בעולם. היא מתנהגת הכי נחמד מדברת הכי נחמד
אחר כך בלי להרגיש היא מתחילה לעשות שטויות.
להראות לי כמה היא השמינה ואיזה כרס יש לה או מותנים (היא רזה כמו מקל)
את זה היא בעצם כבר עשתה בפגישה הקודמת ואמרתי לה על זה משהו
מעניין איזו הפתעה לא נעימה היא תביא לי היום. ככה בלי להרגיש. אני קוראת לזה צעצועים.
לפחות אני כבר מוכנה לזה גם היא עובדת עם דפוסים.
עד עכשיו היא היתה בסדר. נקווה שהיא תמשיך
שיהיה לה שכל והיא תפסיק כבר לעשות שטויות.
אף אחד לא נהנה בסופו של דבר מהשטויות שלה.
כן, הצעצוע כבר ידוע. הבן הגדול יבוא עם החברה שלו. למגינת ליבו של סוסון. גם למגינת ליבי. יש עוד צעצועים באמתחת?
היום אין גמילה
גם מחר לא תהיה
רק ביום שני. אולי.