הכל חדש ונוצץ

גמילה גמילע או גמילא

לי נראה שבסופו של דבר הכל יגמר בגמילא לאחר שאבהיר לעצמי כמה דברים.

אני מסתכלת על הרשימות. רשימת ישרע עוסקת המון בתגובות. או שאין תגובות, או שיש תגובות אבל אצל אחרים, כן, אצלי יש 12 תגובות ואצל אחרים יש 100 או 30 ויש אצלם מגיבים שלא מגיבים אצלי או שיש תגובות נאצה לעיתים די רחוקות הייתי אומרת או ויכוחים או מריבות על רקע פוליטי או אישי.

כל זה באמת לא נעים. הייתי רוצה שיגיבו יותר, גם כאלה שלא מגיבים אצלי, לפעמים אני מקנאה במי שיש לו יותר תגובות ויותר מגיבים ואני שואלת מה לא בסדר אצלי. זה פן אחד של הסיפור עם התגובות.

האם בגלל זה אני הולכת לוותר על מי שכן מגיב אצלי? על החברים שלי? אלה שמגיבים על כל פוסט אידיוטי מבית היוצר שלי? אולי זו אני. אני מסתכלת על מה שאין. על התגובות שאין לי , על הבלוגרים שלא מגיבים אצלי במקום להסתכל על מה שיש. על התגובות שיש לי ועל הבלוגרים שכן מגיבים אצלי.

להסתכל על מה שיש.

לא להסתכל על מה שאין.

חצי הכוס המלאה.

חצי הכוס הריקה.

כן אני צריכה ללמוד להסתכל יותר על חצי הכוס המלאה. בכלל. מה יש לי בחיים, מה השגתי, מה עשיתי, ופתאום אגלה דברים נפלאים. כן, יש לי חברים, יש לי משפחה, יש לי ילדים, יש לי בית, יש לי רכוש, נסעתי המון לחו"ל , טיילתי, יש לי המון תמונות וזכרונות נהדרים. יש את כל זה

אז למה לקלקל את זה עם מה שאין?

אבל... אי אפשר להתעלם לגמרי מהאין. האין יכול להפוך לעוד יהיה, האין יכול להפוך ללא יהיה  אף פעם, האין יכול להפוך לאתגר או ליעד הבא, האין יכול להפוך ליאוש ולדיכאון הבא. האין יכול להפוך לכעס הבא. תלוי איך מסתכלים על האין. האין יכול להפוך לזה מה יש והאין קצת יכול להפוך לאין לי כלום. אין טוטאל.

אז צריך לתרגל הסתכלות על מה שיש.

ועל האין להסתכל כמו על היעד הבא.

זה לא פשוט אבל זה עדיף מגמילה

ובכלל עכשיו מזל מאזנים, המזל שלי

אז דווקא במזל שלי לא אכתוב?

לסיום יש לי שאלה שמתרוצצת לי כמה ימים בראש (כמו הפוסטים)

מה יותר סביר

שיהיה שטפון בארהב ויהרגו 1000 איש

או

שתהיה רעידת אדמה בקליפורניה שתגרום לשטפונות ויהרגו בה 1000 איש