אבא מקבל כימו
הוא מפריע לי לישון בלילה טוענת אמא. הוא מסתובב בלילות ומפריע לי לישון. אמרתי לו את זה אז הוא נעלב ממני.
ברור שיעלב - אמרתי לה - למה את לא יכולה להקשיב לו? אז מה אם לא תשני איזה לילה. מה יש לך לעשות למחרת. עוד מעט הוא לא יפריע לך בכלל.
טוב - היא אמרה וניתקה.
אולי זה יכניס לה משהו לראש. חשבתי.
הם נוסעים יחד לקבל את הטיפול. השבוע הם נסעו במזג האוויר הסוער ואני דאגתי. הכימו משבש את מערכת החיסון כך שנסיעה במזג אויר סוער נראית לי מסוכנת. קיוויתי שאולי הם ויתרו על הטיפול או דחו אותו. הם לא. התקשרתי לוודא. הם לא היו בבית. הם היו במונית בדרך לכימו.
- מה את רוצה? - אמר אבא בגסות כשהתקשרתי.
- אני מודאגת. אסור להיות מודאגת?
עכשיו אני נעלבתי.
מה אני עושה כאן בכלל? מה אני מודאגת? מה אני מתערבת? זה לא עניין שלי. הם לא עניין שלי. אני כל הזמן בחוץ וגם עכשיו אני בחוץ. אני בכלל לא צריכה להתעסק איתם. הגיע הזמן שלא אתעסק איתם בכלל - כך אמרתי למטפלת.
היא חייכה חיוך אימהי - למה את חושבת שהוא ענה לך ככה?
- לא יודעת. לא רוצה לחשוב. אם בנאדם מתנהג אלי לא יפה אני לא צריכה לחשוב מאיפה זה נובע. לא עשיתי לו שום דבר רע
- ואולי הוא עצמו לא היה בטוח שהוא צריך לנסוע? ואולי הוא עצמו לא בטוח שהוא צריך לקבל את הטיפול הזה. אולי היתה לו החלטה קשה ואת מעלה בו ספיקות?
שוב עשיתי משהו רע בלי להתכוון. התכוונתי לטוב יצא רע.
יצאתי עם הרגשה של שטיח.
בסופו של דבר היא העלתה בי ספיקות על מעשי, תחושותי, הרגשתי.
אם יש משהו שאני שונאת הוא שמעלים בי ספיקות.
היא יודעת את זה.
למה היא עושה את זה?
היא לא אמורה להיפך? להפוך את הספק לבטוח?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@