הכל חדש ונוצץ

קשה לי בימים אלו. או בכלל

אני לא יודעת מה אני משדרת

אולי אני משדרת לוחמנות

אולי אני משדרת כוח. אבל סהכ קשה לי.

קשה לי עם סוסון. מאז התאונה קשה לי איתו. זו התמודדות יומיומית מאז שהוא נפגע עד היום. הרבה תקווה, הרבה יאוש, הרבה אכזבות, הרבה דאגות. הרבה עליות, הרבה ירידות, הרבה שאלות כמו האם אני עושה את הדבר הנכון? האם עשיתי? איפה טעיתי? האם הזנחתי. ושוב השאלות למה. למה זה קרה. למה אני צריכה להתמודד איתו לבד כל השנים איפה כולם. איפה אבא שלו איפה המשפחה שלי למה כולם בורחים ממני. למה כולם ברחו. למה השאירו אותי לבד. למה איש לא היה שם בשבילי.

קשה לי.

קשה לי עם המחלה של אבי. אני מלאה פחדים כעסים ודאגות. מה יהיה? איך יהיה? כיצד לנהוג. אני רואה לנגד עיני את השנים הראשונות הטובות. אני רואה לנגד עיני את השנים האחרונות הרעות. לפעמים קשה לי להפנים אותן. קשה לי לקבל שהבנאדם השתנה. קשה לי עם המחלה. קשה לי עם היחס שלו אלי. הוא שוב קורא לי בשמה של אחותי.

קשה לי עם הכסף. אולי אני משדרת שאני עשירה  או נהנתנית או לפחות במצב סביר אך סהכ אני על הקצה. כל פעם אני רואה את העוני בשער. איכשהו אני משתדלת לא לפגוש אותו. איכשהו אני מצליחה לברוח ממנו אך כל פעם חוששת שהוא ישיג אותי. אני חיה במשורה. בעיקר מאז המשבר הכלכלי.

קשה לי גם כאן בישרא. הפעם מי שמקשה עלי זאת המטורפת הזאת עם הנאצות שלה. היא יושבת לה בחושך וכל יום נכנסת לבלוג שלי עשרות פעמים. אין לי מושג מה היא רוצה ממני. היא טוענת שהיא לא מכירה אותי. אם היא כן מכירה אותי אני עוד יכולה להבין את ההתנהגות הזאת. לא לקבל אותה שכן זו התנהגות מכוערת ומרושעת. היא בעיקר קופצת כאשר אני כותבת משהו רע על אחותי ולכן יש לי חשש שזו אחותי בכבודה ובעצמה. הפוסט הזה כנראה עורר אותה. אם זו אחותי זו האפשרות היחידה שהאשה הזאת שפויה כי אחרת לא מובן לי למה מישהי תתעניין באופן כה מאסיבי בבלוג שלי מכל הבלוגים בישרא תקרא אותו כל יום באדיקות וכאשר יש לה משהו רע להגיד היא תכתוב אותו בעילום שם. נראה כמה רוע יפלט היום מבית היוצר שלה. איכס. היא אפילו מפחידה אותי קצת. לפעמים רוע שטני מפחיד אותי. היא נראית לי כמו שטן. אורבת ומסתתרת מאחורי מסך מחשב כמו איזו סוטה. מה שברור שהיא לא איזה טינאייג'ר מזדמן מישרא שבא לו לצחוק קצת ולהציק.

אני לא גיבורה. אין לי כבר כוח.

קשה לי כבר להסתכל בראי. אני כל הזמן משמינה וכל שנה אני צריכה להחליף בגדים. את כל המלתחה. יש לי ארון מלא בגדים רובם חסרי שימוש ובדרך לויצו. קשה לי. אני גם לא ככ בריאה. לחץ דם כולסטרול ומי יודע מה עוד, אני לא בודקת. מידי פעם אני עייפה, כואב לי בכל מיני מקומות, יורד לי דם מהאף. קשה לי עם הילדים קשה לי עם כל מיני פחדים. קשה לי להחזיק בית, קשה לי בלי עזרה. קשה לי לבד. קשה לי. אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד

קשה לי לומר קשה לי.

ניסיתי לעורר קצת אמפטיה. כל מה שאני רוצה זה קצת אמפטיה.