הכל חדש ונוצץ

זה התחיל מהבוקר.

- דפנה, בואי אלי קצת בואי לבקר את אבא לא חשוב מתי לא חשוב עם הילדים או בלי העיקר שתבואי.

הייתי צריכה רק לשאול אותה אם גם אחותי מתכוננת לבוא

אבל לא הייתי צריכה

טלפון. אחותי על הקו. מה בפיה? מה הבשורה? צרות. צרות עם הבן הצעיר שלה. הצבא דחה לו את הגיוס כי הוא שבר יד ויתכן שלא יתגייס בכלל וזה ממש אסון בשבילו. הבחור צריך מסגרת.

כמעט התפתיתי לומר שיעשה כך וכך, אך לא אמרתי.

- את באה לאמא? - היא שואלת.

- כן, היא הזמינה אותי לבוא לבקר את אבא.

- מתי?

- לא יודעת. תכננתי בכלל ללכת לסרט. אבל טוב, לבקר את אבא זה יותר חשוב

- תבואי ב- 2:00 ונתאם, שנהיה ביחד.

- נראה.

הלכנו לפופולו הגענו ב-3:00 היא עוד לא היתה שם. ברור. למה שהיא תחכה לי אם אני יכולה לחכות לה? לא חשוב

היא הגיעה. לבד. לבושה בגדי ספורט. לא אני לא מתאמנת. נורא השמנתי, אין לי חשק להתאמן. אשרי המאמין.

אוקיי דיברנו צחקנו הסקרנות הרגה את החתול. מה בעצם היא רוצה איזה בעיה בחיים היא רוצה שאפתור לה? מדבריה מסתבר שהיא לא רבה עם האקס שלה על פיטורי הבן כי הבחור צולם בטלוויזיה במעגל סגור כשהוא קורא עיתון במקום לעבוד אז זה מוצדק שפיטרו אותו. אני יודעת כבר מה היא רוצה. היא שמעה שחייזרון מצא עבודה והיא היתה רוצה לברר פרטים על זה איפה הוא עובד איפה הוא מצא את זה ומה אפשר לעשות בנידון. השתדלתי לא לנדב פרטים אך החייזרון נידב. הוא סיפר על העבודה שלו ואיפה הוא השיג אותה. בינגו זה מה שהיא היתה צריכה. גם ג' ילך לשם. כל הצחוקים והקשקושים האחרים היו רק תמונת רקע.

הוא גם סיפר איפה הוא יהיה בצבא.