לאחר לידתו של סוסון הלכתי לגור קצת בבית הורי. אמא אמרה שהיא תעזור לי עם התינוק ואכן היא הכינה לי שם חדר עם כל הציוד. עם מיטת תינוק, שידה, בגדים, חיתולים, הכל. זה היה נחוץ לי כי לא היה לי שום מושג איך מטפלים בתינוק. לא היה לי מושג על הנקה, בקבוקים, חיתולים, בכי כלום. אמא תפסה פיקוד וטיפלה בסוסון איך שהיא זכרה מימיה כאמא צעירה רק שלא השתינו לה בקשת. היא מרחה את גופו בפודרה ושמן תינוקות, היא הרתיחה בקבוקים וחיתולים, לא היה ברור לי אם אני מניקה או מאכילה מבקבוק. אז עוד לא היתה ההיסטריה הזאת של ההנקה כמו היום ואפילו לא השתמשו בפורמולה אלא בחלב פרה מדולל. עדיין השתמשו בחיתולי בד.
זה בהחלט עזר לי. הייתי חסרת אונים ושבר כלי. גם הייתי צריכה להוכיח לעצמי ולכולם שאני אמא טובה וראויה אך לא הייתי במצב שאני יכולה להוכיח זאת. הרגשתי באיזה מקום שאמא הצילה את חיי.
כל המשפחה היתה מסביב. ההורים שלי ההורים של בעלי אחותי, חברים, גם חברות של אחותי, היה כיף.
הם אפילו ארגנו לי ברית, שכרו אולם, הביאו מוזמנים, הם לא הזמינו צלם אך מישהו בא ממקום לא נודע וצילם. סבבה, אז היו גם תמונות.... זה היה יותר מוצלח מהחתונה שלי.
עורו של סוסון התחיל להתקלף אז.
גמני רוצה מתנות - אמרה אז אחותי אחרי הברית כשישבנו בבית הורי
היא היתה אז נשואה לישראלי עם אזרחות גרמנית
היא התחתנה שם בנישואים אזרחיים. ללא קהל וללא מתנות ואצלי זו כבר פעם שניה שפותחים מתנות. והיא עדה. פעם אחרי החתונה שלי ופעם אחרי הברית.
יהיו גם לך - אמרתי
אחרי הברית נגמרה השמחה.
בעלי חזר לרחובות, לעבודה, היו פחות מבקרים, אחותי חזרה לגרמניה
ואז התחילו המריבות עם אמא על רקע הטיפול בתינוק
היא לא נתנה לי לגעת בו.
רק העזתי לגעת בו היא התחילה לצרוח
בסוף היא אמרה - טפלי בו את. אם את יודעת הכל כלכך טוב טפלי בו את
אוירה לא נעימה השתררה בבית
החלטתי שבאמת הגיע הזמן שאטפל בעצמי בתינוק
אספתי את עצמי עם הציוד ובאנו לרחובות.
אנחנו לא מסתדרות
אף פעם לא הסתדרנו.
עם כל הכוונות הטובות תמיד יש איזה קצר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@