הכל חדש ונוצץ

כשקלטתי את זה רתחתי מזעם. זה לא היה פשוט. הרי ישבנו בבית הורי וצחקנו. צחקנו הרבה. היתה אוירה נהדרת. קשה לי להסביר את התחושה שלמרות הצחוקים הקל וג'קל זוממות משהו, שהצחוקים והכיף זה רק סיפור כיסוי שלמעשה נקראתי לדגל כדי לעזור לבנה למצוא עבודה או פתרון לבעיה. היה לי ברור ששוב נפלתי בפח ושוב זה פח שאני יצרתי לעצמי שהרי אני בסופו של דבר הייתי מוכנה לפגוש אותה. למען האבא החולה, למען כל דבר אך בסופו של דבר שוב כריתי לעצמי את הבור.

רתחתי מזעם. על הכל. על עצמי שכבר 12 שנה אני לא מצליחה להפטר מהאחות הזאת, על האמא הזאת שכל השנים עושה ביננו חיבורים במקום להפריד וכאשר יש חיבור הן זוממות משהו יחד. רציתי לפוצץ אותם. את עצמי. אפילו כתבתי איזה מכתב שלא שלחתי כי עובדתית רק ישבנו וצחקנו, אין לי הוכחות שהן באמת ישבו וזממו משהו, זו רק תחושה שלי.

החלטתי לשבת בשקט. לא להגיב. עד יעבור זעם. גם הם היו שקטים ומתוך השקט הזה היה ברור שכולנו מבינים את הכל. אמא מבינה שקלטתי את ה catch . הייתי שקטה. חשבתי שאילולא אבא היה חולה הייתי פותחת שוב במריבה מסורתית. כן, אבא חולה, מקבל כימו, זה לא נעים, צריך להתחשב, רק שזה לא יהפוך לעוד צדיק בסדום.

כעבור שבועיים היא התקשרה: 'דפנה יש לי שניצלים בשבילך וגם כרוב. תבואי לקחת'. כן עכשיו הכל הכל ברור.

אתמול באתי. כרוב כבר לא היה. חשבתי בשקט לשוחח על העניין ההוא. הערתי לה על ה catch . היא לא הכחישה

ג' מצא עבודה? -שאלתי

ג' זה צרה צרורה היא אמרה. הוא לא רוצה לעבוד. הוא לא רוצה כלום.

מן התשובה הזאת אני מסיקה שדוקא הוא כן מצא עבודה. אבל איך אומרים, עדיף לא לדעת.

- החייזרון לא יותר טוב ממנו. הוא משגע אותי בזמן האחרון.

- מה הוא רוצה?

- לא יודעת הוא רוצה כל מיני דברים שאני לא יכולה להשיג לו ועושה לי עונשים. הוא רוצה חדר משלו כמו שיש לילדים של אחותי הוא עכשיו רוצה ללכת להישרדות ושאני אסדר לו דרכון ובגלל זה הוא לא עשה בדיקות לפני גיבוש לצבא, הוא משגע אותי, הוא לא מביא חברים הביתה בגלל שאין לו חדר משלו

- הוא רוצה חדר משלו.. הא - אמרה אמא

הא, חשבתי לי. את דאגת שלילדים של אחותי יהיה חדר לכל אחד. לילדים שלי לא דאגת. את האחרונה שצריכה להגיד הא.

- לא קניתי לה שום דירה - כך אמרה אמרה כאילו קראה את מחשבותי.

הופה, שוב היא לא קנתה לאחותי שום דירה.... אני רק לא בא לי להתווכח על זה.

וכך ישבנו לנו במרפסת ביום חורפי שטוף שמש באוירה פסטורלית כאשר אנחנו מדברים על האוכל הפולני.

האוכל הפולני הכי טוב. כולם צוחקים עליו שהוא תפל ולא חריף אבל הוא הכי טוב. חבל שהוא לא זוכה לקצת יותר כבוד. הייתי פותחת מסעדה פולנית. אין בארץ מסעדות פולניות. בטוח שהייתי עושה על זה שוק טוב, רק שיש לי רעיונות טובים ביצוע אין

- צריך גם כסף בשביל זה - אמר אבא.

- צריך הרבה דברים - אמרתי צריך יוזמה, צריך כסף צריף שף צריך עובדים צריך הכל.

בלבי חשבתי על העסקים שאחותי בנתה. מי נתן לה את הכסף לעסק ההוא מהגיהינום? אמא אמרה שזה עלה 1700 שח. כמה באמת היא קיבלה להקמת העסק? וממי? וכשהעסק פשט את הרגל מי שלשל את הכסף לכיסו? כן נזכרתי בזה.

אבא חזר למיטה, המשכתי לקשקש עם אמא ופתאום היא אומרת לי

יש לי כזו בעיה. אנחנו גרים בקומה שלישית ואני בקושי סוחבת. חבל שקניתי דירה בקומה שלישית. לא חשבתי על כלום.

ושוב נזכרתי שפעם גרנו בקומה ראשונה בימים הטובים ההם והיא החליטה לגור בקומה שלישית כי אין שכנים מלמעלה שקופצים על הראש ושופכים מים על הכביסה. אפילו הבנות שלה גרות בקומה שלישית

אני רוצה לעבור לקומה ראשונה - היא המשיכה או קומה ראשונה או בית עם מעלית. קבעתי היום עם אחותך לחפש דירה, נו תראי איך שהיא באה. החלטתי לקנות דירה חדשה על שמי וגם על שמך ושם אחותך. כך לא תצטרכו לשלם מס ירושה.

- אני ואחותי ביחד? שיהיה לנו רכוש משותף?

- כן, ואחרי ששנינו נלך תשכירו אותה. היא טובה בהשכרת דירות אחותך.

זה מזכיר לי שהסיפור של אוגוסט שנה שעברה לא מת. הוא רק נרדם קצת. מבחינתי

אני יותר מידי מרחמת עליהם

נדמה לי שאני שוב צריכה לפנות לעורך דין

מה לכל הרוחות היה בקליפ הזה? הקל וג'קל אולי. אני אשים חדש