נעבור לתקופה אחרת
כך אני קופצת בין התקופות ומסדרת את הכל ברשימות שבצד.
בסוף יוצא מזה סיפור מעניין. לטעמי כמובן.
התקופה היא התקופה בה הלכנו לרקוד יחד בטכניון
היא נפרדה אז מהחבר המשמעותי הראשון שלה ושפכה עליו הרבה דמעות
כל יום בצהרים היתה תופסת התקפת בכי ואמא היתה יושבת ומנחמת אותה.
הלכנו לרקוד כהרגלינו במוצאי שבת
גם החבר הזה היה בא לרקוד.
למעשה כל החיים סבבו סביב אותו חוג לריקודי עם בטכניון
היא הכירה אותו שם
הם רקדו יחד כבני זוג
וכשהם נפרדו כל אחד מצא לו בן זוג אחר לריקודים,,, לחיים.
אותו ערב היתה הגרלת פרסים בינגו או אני יודעת מה.
ניהל אותה מישהו שהיה איתי בתנועה ואחכ בצבא.
הייתי מאזינה לשיחות שלו בטלפון וזה היה משהו מהמם נוסח הו אילנה של אביב גפן 
אבל זה לא חשוב.
את ההגרלה הוא ניהל יותר טוב ונשמע יותר טוב
התכנסנו אז באולם הקולנוע הקטן
גם אני גם אחותי וגם החבר שלה....
היא זכתה בפרס הראשון
כולנו קפצנו משמחה
באותו ערב הם חזרו וגם הלכו לבלות באיזה מקום. איזו מסיבה פרטית
אני הלכתי הביתה, עדיין גרנו שתינו בבית ההורים.
היתה לי מן תחושה שנוכחותי במקום השרתה עליה מזל טוב
אני ישבתי שם. לא זכיתי בכלום אך שמחתי כאילו אני זכיתי
אך בכל זאת לא אני היא הזוכה.
אמא זרחה מאושר
התחושה שאני משרה עליה מזל טוב רדפה אותי מאז
גם בהגרלה אחרת בה היא זכתה בטיסה לפריז
אבל זה כבר סיפור אחר ותקופה אחרת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@