בעלי סידר את הכל באמריקה. אפילו סידר לנו חברים ולסוסון הוא סידר את החבר הכיטוב
יצאנו יחד להמון טיולים. כבר כשהגענו יצאנו לפיקניק מטעם העבודה של אביו. אני התרשמתי אז מהצבע הירוק ששלט והיה כה שונה מהירוק שבארץ
הטיול הבא שיצאנו אליו היה חוף הים. הים רחוק מוושינגטון בערך שעתיים שלוש אבל אנחנו התברברנו ולקח לנו יום שלם ובסוף הגענו לחוף שבכלל לא רצינו
בחורף יצאנו יחד לטיול בוויליאמסבורג הקולוניאלית
ולחופשת חורף בהרי הפוקונוס בתוך קרוואן
במצעד סן פטריק הם צעדו ביחד. זו התמונה האחרונה המשותפת שלהם לפני התאונה
אחרי התאונה הם המשיכו להיות חברים כאילו לא ארע דבר
סוסון התחיל להשמין ולאבד גובה
יומולדת 10 הם חגגו ביחד
הם חזרו לארץ קצת לפנינו.
המשכנו את הקשר אך גרנו בערים נפרדות
לבר מצווה של סוסון הם לא באו
כך נותק הקשר
לפני כחודש תקתקתי את שמו בפייסבוק
מצאתי אותו והעברתי לסוסון
סוסון הציע לו חברות
תגובתו היתה: איפה אתה? מה איתך? המון זמן לא נפגשנו
הם נפגשו בקניון
הרבה שנים מפרידות ביניהם.
ואפילו פערים
מה קרה להם מאז נפרדנו
מה קרה לנו?
זהו מסע בזמן
מסע בו נקטעו החיים ולפתע חזרו
האם הם יכולים לחזור?
חושבתני שלא
זה מטלטל מידי.
(מצטערת שבמסך רחב הפוסט הזה נראה לא משהו)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@