וברגע זה החייזרון שלי בן 18 .
18.
מרגע זה הוא לא קטין.
מרגע זה הוא בגיר.
בטח הוא יושב עכשיו עם חבריו באיזה פאב ושותה כדת וכדין.
חשבתי שאני אקח אותו לפאב
אני?
הרי זה מגוחך לשתות בחברת אמא.
פעם הוא חשב שזה קול ויש לו אמא קולית שלא מדברת נגד שתיה
אבל זה בכלל לא קול לשתות עם אמא
זה באמת לא קול
איזה רעיון מטופש עלה לי לראש.
יש לו מלא חברים
מה פתאום לשתות עם אמא
ממתי שותים עם אמא אם יש מלא חברים
זה נהדר שיש מלא חברים
בשביל שנינו.
18.
איזה גיל.
פתאום נפתחות כל מיני דלתות.
חשבון בנק לא מוגבל, כרטיס אשראי, דרכון, עבודות שאסורות עד גיל 18 , משכורת גבוהה יותר
ואני, הוא כבר לא שייך לי יותר
לא בקופח, לא בעיריה, לא במנוי משפחתי לבריכה, לחברה להגנת הטבע
הוא שייך רק לעצמו. עצמאי בשטח.
הוא עדיין ילד שלי
אבל אני עפ"י חוק כבר לא אמא.
זה קצת עצוב
אבל מאוד שמח.
הילד גדל.
חשבתי הרבה לכתוב על הילד הזה
ופתאום נגמרו לי המילים
הוא לא מככב כאן הרבה בבלוג הילד הזה אפילו שבגללו נכנסתי לישרא
כי פשוט הכל בסדר איתו בדרך כלל.
הוא תמיד היה בסדר.
עשה הכל בזמן או קצת לפני
לא הדאיג אותי יותר מידי
למד בריאלי היה במשצים היה בצופים
היה פעיל חברתית ויצא לכל מיני טיולים
לפעמים פקפקתי בדרכיו אך כשהראה לי את פעילותו נתמלאתי גאווה
במסיבת הסיום של קורס משצים
במסיבת הסיום של הריאלי
בהצטרפותו למשפחת בוגרי הריאלי
בסיום קורס כושר אקסטרים
בדברי הערכה שנשאו לכבודו
הוא מוכר בכל העיר.
הבחור עם הראסטות
מוכר ואהוב
ואני , עם כל חיי הלא פשוטים
יש לי קרן אור אחת שמאירה את כל העולם.
לפעמים אני לא רואה אותה...
עלה והצלח בן יקר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@