היא קנתה לי לחתונה חתול סיאמי. נורא רציתי חתול סיאמי בעיקר אחרי שראיתי את הסרט הבלש בעל רגלי הקטיפה בו היה מסופר שחתולים סיאמיים הם חכמים כמו כלבים. החתול בסרט היה מכוער אבל כאשר ראיתי אצל חברה חתול סיאמי אמרתי שזה הדבר הכי יפה בעולם ואני רוצה כזה.
היא קנתה לי חתול סיאמי לחתונה. יותר נכון חתולה סיאמית. אבל היא לא היתה אצלי אפילו יום אחד. פשוט מפני שלא ידעתי איך מטפלים בחתולים. היא נשארה אצל אמא שלי, החתולה, אני רציתי לקחת אותה אבל כל יום בבית אמי רק סיבך את העניין. החתולה נקשרה לאמי ואהבה אותה אהבת נפש. כשהיא רק הרגישה אותה היא נכנסה לאקסטזה. כאשר אמי היתה באה הביתה החתולה היתה מחכה לה ופורצת ביללות אימים. היה כבר ברור, החתולה היא של אמי. לא שלי.
היא באמת היתה כמו כלב קטן. אפילו היו לוקחים אותה לטיולים. יצאנו פעם אחת כולנו לטיול והחתולה הלכה אחרינו. כשהלכנו מהר מידי היא יללה שנחכה לה.
אבל גם לסיפור הזה אין סוף שמח. אמא שלי היתה נחמדה עם החתולה ונתנה לה להסתובב בחוץ. יום אחד היא נעלמה.
ימים רבים אמא התגעגעה לחתולה הזאת.
עד היום היא לא שוכחת את מיץ מץ.
מאז היו לנו כמה נסיונות להביא חתולים סיאמיים הביתה.
פעם קניתי גור אך סוסון היה אלרגי אליו והתנפחו לו העיניים. נאלצתי להחזירו.
פעם אחרת הבאתי גור ממישהו וזה כבר שווה פוסט. בסופו של דבר גם החתול הזה הסתובב בחוץ ונעלם.
עכשיו לאחותי יש חתול הימלאי. סוג של סיאמי אך עם פרווה יותר מרשימה אך ללא ביצועים וחוכמה כמו של חתול סיאמי.
לי זה נראה כמו תחרות. לי יש היום חתולה רגילה, לה יש חתול הימלאי.
אבל יש כאן עוד משהו. כי גם היא לא שוכחת את מיץ מץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@