הכל חדש ונוצץ

הבן הבכור שלה רוצה לבקר את החייזרון בטירונות - כך אמא

איזה יופי, זה יהיה נורא נחמד - חשבתי. ועלו בי שוב כל התהיות כן, אנחנו רבות אבל הילדים בסדר.

נו הוא בא?

לא, הוא קיבל חודש ריתוק - כך אמא

אה

מבטיחים ולא מקיימים. זה לא מתאים לבחור. זה מתאים לאמא שלו.

אתמול טלפון. אחותי על הקו. מתי החייזרון מסיים את הטירונות היא שואלת.

למה את שואלת

היא מוסרת לי את הטלפון של בנה, הוא לא נמצא באיזור כרגע אבל כשהוא יחזור הוא יכול לסדר לחייזרון כל מיני קורסים, הוא משרת באותה יחידה ומכיר את הקורסים הטובים. ושהחייזרון יתקשר אליו.

יופי סבבה מה קרה לה? מה היא דואגת לחייזרון שלי? האם היא רוצה להשתפר? אולי. מי יודע.

גם היום היא התקשרה. היא סיפרה שחבר של בנה אחראי על ההצבות. והוא ידאג שחייזרון יהיה במקום טוב. איזה כיף שדואגים לו.

ולפתע עולה בי קול אחר. אוריה החתי.

מה בעצם היא רוצה?

מה היא מתערבת בשירות הצבאי של הבן שלי? עד היום הוא הסתדר מצויין בלעדיה. אולי פניה לשלום, הרי היא ביקשה שלום ואמרתי לה לקחת אחריות. אולי היא לוקחת אחריות. ואולי זה משהו אחר. מאיפה היא בכלל יודעת איפה הבן שלי משרת? אמרתי פעם משהו בלי להרגיש?

היא גם מספרת על הבן הצעיר שלה. הוא לא רוצה להתגייס אבל היא תכריח אותו. במשפחה שלנו אין משתמטים. זה ממש בושה. אבל גם זה לא עושה לי טוב. הבן שלה מביא לה בושה והבן שלי מביא לי כבוד. מה באמת יכולת המעורבות שלה? אם היא מכירה אישית את האחראי על ההצבות ובכלל יש לה קשר עם פונקציות מהצבא היא יכולה להשפיע לטוב או לרע. זה מתחיל להדאיג אותי.

אולי פניה לשלום

אולי פניה לנקמה.

ואולי היא שוב מחפשת להתנקם בבן שלי. אני כבר לא יודעת

חצי שעה היא מספרת לי על הבעיות עם הבן הצעיר שלה. אני לא מגיבה. שתילחם בו אם היא רוצה. אבל למה היא מספרת לי את זה בכלל? ההורים כבר לא יכולים להקשיב לה? או שהכל שקרים. אולי זאת הקומבינה הבאה.

אני כבר לא יודעת. אצלה אי אפשר לדעת

תודה, אני אומרת לה, תודה שאת מנסה לעזור לבן שלי

אז מה בעצם היא רוצה?

אולי כסף.... (תוספת מאוחרת)