הכל חדש ונוצץ

- מה עם אחותי, היא לא יכולה לעשות את זה? - שאלתי את אמא כאשר היא ביקשה ממני שוב לקחת אותה

- היא לוקחת אותנו מחר לרמבם.

אוקיי. זה בסדר שהיא עוזרת, אבל לי נראה שהיא צריכה לעזור יותר. הרי הם עזרו לה יותר. בעצם הם עזרו רק לה. לי הם לא עזרו בכלל אז למה אני צריכה לעזור להם כמוה? מחשבות לחוד ומעשים לחוד..... אבל הם כן עזרו לי. קצת. לא כמה שהצטרכתי, זה לא שלא עזרו לי באופן מוחלט ואם עכשיו אמא צריכה הסעה להשיב את פניה? לא יודעת. לא יודעת. ומה עם החייזרון? הוא מסיים טירונות ויש לו טקס השבעה. האם הם יהיו שם? הוא הזמין אותם? להזמין אותם? אולי אני אזמין אותם... הרי הם לא נכחו בשום אירוע שלו. לא בהצגות שלו... לא בטקס סיום בית הספר... הם גם לא הולכים להופעות שלי. אני לא מזמינה אותם. מן מעגל קסמים אני לא מזמינה כי אני יודעת שהם לא יבואו אם אזמין אז למה להזמין בכלל. וכך זה עם החייזרון. לא מזמינים אותם כי הם לא יבואו. הרי הם בקושי זזים. לפני שנה היתה לו הצגה בבית הספר ובכלל לא הזמנו אותם. הרי לאמא יש בעיות עם הרגל היא לא תבוא אז למה להזמין... ולמה לעזור לאנשים שמתנהגים ככה. אולי בכל זאת אני אזמין... אולי כן יבואו ואם לא אז לא. אני הזמנתי. אני לא יכולה להתלונן שלא באים אם אני לא מזמינה...

התקשרתי. מה נשמע? - לא טוב קיבלנו בשורות רעות כך אמא. הרופא הזה היה ככ גס. הוא דיבר ככ לא יפה. הוא אמר שיש עוד גרורה וצריך לנתח. אני לא רוצה את הרופא הזה. מה עם החברה שלך מהמקהלה? היא טופלה במקום אחר. אני רוצה לדבר איתה. אני רוצה שאבא יטופל איפה שהיא טופלה.

זו לא הפעם הראשונה שאמא מתקשרת לחברתי.

הפעם תשובתה היתה שאבא יקבל את הטיפול כאן ויסמוך על הרופאים שלו. היא טופלה במקום אחר כי הילדים שלה שם. ואולי היו עוד סיבות אך הן קשורות במצב שלה. לא במצב של אבא. אבל הכי חשוב לשמור על אופטימיות. לא לאבד את המוראל.

אבא נשמע יותר רגוע. בסוף נראה שהוא צריך להרגיע אותה.

אוקיי אמא - אמרתי משנשמעה צפירת הרגעה. אולי את רוצה לבוא לטקס ההשבעה של החייזרון? זה קצת יותר משמח

- אני באה אני באה אני באה.

באתי לקחת אותה. היא לקחה מעיל ענק. קר שם נורא היא אמרה, את לא לבושה מספיק

- איך את יודעת? היית בהשבעה של א'? (הבן הבכור של אחותי)

- לא, לא הייתי שם.... בעצם כן הייתי... היינו

תהיתי למה היא מדברת ככה. זה עשה לי לא נעים בבטן. נכון שאני לא הייתי אז ולא הוזמנתי כי אני ואחותי לא היינו בקשר באותו זמן ואין לי טענות אבל למה היא חוששת לומר שהיא כן היתה? מה עוד היא חוששת לומר? מה עוד היא לא אומרת? התעלמתי. הגענו למקום. איפה כיבוד? היא שואלת, אצל א' היה כיבוד. לא יודעת.

התיישבנו. חיפשתי את החייזרון ולא מצאתי. אני לא יכולה לזהות אותו במופע החדש שלו. הבגדים הזרוקים הפכו למדים והראסטות לשער קצוץ. מגיל 10 הוא מגדל שער , לא מכירה אותו עם שער קצוץ. בסוף מצאתי. הוא ככ שונה. ככ שונה מהילד שלקחתי לתאילנד. ארשת פניו רצינית במקום אותה שובבות נעורים שהיתה נסוכה על פניו. הזכיר לי איזה שיר ישן "אך הילוכו כבד וחתומות פניו" אמא וסוסון בכלל לא זיהו אותו. רק אחרי שתם הטקס. אמא אמרה שהוא נראה חמוד ככה. הצטרפה אלינו גם ידידה שלו. אני לא יודעת מה יש ביניהם, הוא אמר שהוא הולך לחפש איתה עוד חברים שלה ושנחכה. אמרתי שאנחנו הולכים הביתה ולא נחכה. נפרדנו בחיבוקים. גם מהבחורה. שיהיה להם גוד טיים.

אמא אמרה שא' ליווה אותם עד היציאה. ושהיה שם כיבוד ושהטקס היה ביום ולא בערב. ועכשיו היא התחילה לדבר על ג'. נראה שבעית הגיוס שלו מאפילה על כל הדברים האחרים. 'הוא לא רוצה להתגייס, הוא עבר לתלאביב אבל הוא יתגייס, השבר שלו כבר התאחה והוא יכול להיות קרבי, הוא יהיה קרבי, הוא ישרת כאן ביחידה כמו א' וחייזרון, אבא שלו משתגע ממנו. הוא משרת ביחידה מובחרת והבן שלו משתמט. הוא יהיה קרבי. הוא ישרת גם כן כאן. יחד עם החייזרון.'

לרגע הצטערתי שהזמנתי אותה בכלל. לא מעניין אותה אבא. לא מעניין אותה החייזרון כרגיל האלוהים שלה דמתקרא אחותי תופס עמדה מרכזית. אפילו בטקס ההשבעה של בני אחותי ומשפחתה תופסים עמדה מרכזית. זה מזכיר לי משהו אחר. מזמן מזמן.

אז למה אני צריכה לעזור לה בכלל?

אני עוד מעט לוקחת אותה....

כנראה שהיא קראה את מחשבותי או את הפוסט הזה

אני כבר אסתדר לבד - היא אמרה - אקח מונית

ואני חושבת שהג'יפ יקח אותה. היא נשמעה יותר מדי מבסוטית