כבר כמעט שנה אנחנו עובדים על היצירה עתליה מאת מנדלסון.
זוהי יצירה לא מוכרת במיוחד חוץ ממארש הכוהנים. מי שלא מתמצא במוזיקה קלאסית לא מכיר גם את זה.
זוהי יצירה קשה ומורכבת. קשה להתאהב בה ממבט ראשון ועוד יותר קשה להתחבר אליה מאחר והיא מושרת בגרמנית. גרמנית שפה קשה ומכוערת ולי אישית יש התנגדות בסיסית לשיר בה במיוחד אחרי הביקור שלי בפולין.
רק לזכור שמנדלסון היה יהודי גרמני מתבולל וכאשר הוא חי בגרמניה וכתב את היצירה לא היה שם צל של שואה.
היצירה עצמה נכתבה על נושא תנכי. אמנם הצגנו אותה כאורטוריה אך היא נכתבה כרקע להצגת תיאטרון.
עתליה היא דמות תנכית שניתן לקרא עליה כאן ו כאן נסיתי לקרוא את הפרק בתנך ולא הצלחתי להבין שום דבר. ואכן הדמות הזאת לא ממש מובנת. באופן מעורפל ביותר ידוע שהיא ביתו של אחאב מלך ישראל שנישאה ליורם מלך יהודה והנהיגה שם את פולחן הבעל. אומרים שהיא רצחה את כל ילדיה אחרי שבנה נרצח. לא ברור איך ולמה אולי כדאי לקרוא עוד קצת. מלכים ב' פרק י'
היצירה של מנדלסון מתבססת על אותה דמות, הדמות הרעה והמוזרה שרוצחת את כל ילדיה כדי להיות מלכה בירושלים. היצירה מספרת על הרצח ועל ילד אחד שנשאר והוחבא ע"י הכהן הגדול. איך את ישנה בלילה עתליה, אחרי שרצחת את כל ילדיך, אבל לא , לא רצחת את כולם, אחד נשאר והוא נמצא בסיוטים שלך. כך אומרת היצירה. הילד בינתים גדל שמו יועד (יואש) אבל שמו הספרותי אליקים, כדי שעתליה לא תזהה ותרצח גם אותו. הילד בינתים גדל עתליה מגלה אותו ומתעניינת בו. הילד עצמו מתנגד לפולחן הבעל שעתליה הנהיגה והולך ככתוב אחרי אלוהים. עתליה מתחילה להרגיש בסכנה מצידו אך הילד כבר גדול ויכול להתגונן בפניה. כשהיא מנסה לפגוע בו מכניס אותה הכהן הגדול לחדר צדדי ובו הבן כבר לובש בגדי מלכות וכתר. העם לא יודע איך לאכול את זה. הוא שונא את עתליה וקורא למרד. הנשים מודאגות, הגברים ששים אלי קרב ואכן בסוף היצירה מתנהל קרב שבסופו עתליה נדקרת למוות ובנה עולה לשלטון לשמחת כולם.
עבדנו קשה על היצירה הזאת. לא אהבנו אותה אבל הבוס הבטיח שבסופו של דבר זה יהיה מוצלח מאוד. היינו מאוד סקפטיים. בשבת האחרונה היתה לנו חזרה גנרלית. יש לציין שבקונצרטים מורכבים כל תפקיד עושה חזרה בנפרד. ביצירה הזאת השתתפו המקהלה (אנחנו) 3 סולניות, 2 פסנתרניות וקריין. היינו מאוד סקפטיים גם מאחר ולא היתה תזמורת. בשנה שעברה היתה לנו תזמורת על הפנים שהרסה לנו את הכל ולא רצינו לחזור על זה. מי יבוא בכלל לראות אותנו ריחפה השאלה באוויר. בחזרה הגנרלית הכל נשמע כבר אחרת. הסולניות נשמעו נפלא, גם הפסנתרניות גם הקריין. בנוסף ארחנו מקהלה נוספת בניצוחו של אותו מנצח והאוכל נשפך כמים. היה המון אוכל, היה טעים, את המנה שלי חיסלו ללא עיקבות. מישהי הציעה להביא סנדוויצים אבל ההחלטה הסופית היתה להביא אוכל כיד המלך כמו בכל שבת מרוכזת שכ"א מכין מנה כמיטב מומחיותו. האווירה היתה נהדרת.
ביום שלישי האחרון העלינו את היצירה על הבמה. היה מרגש. מחיאות הכפיים לא הותירו ספק. בכל ההופעות שלי עד היום לא קיבלנו כאלה מחיאות כפיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@