זהו הפרק האחרון מתוך המשחק האהוב עלי king quest 7 .
מידי פעם הוא מוזכר כאן.
את המשחק הזה סוסון קיבל כמתנה לברמצווה אני לא יודעת ממי.
כשהתחלתי לשחק בו היה לנו מחשב 286 שעבד על windows 3.11 זכור לטוב
אפילו לא היה במחשב מספיק זכרון, כך שיכולתי לראות רק את ההקדמה ואת הסיום.
זה הספיק לי כדי לרצות עוד
הרגשתי שאני חייבת לשחק את המשחק הזה ואפילו הוספתי זיכרון למחשב רק בשבילו
ואז נגלה לעיני העולם המופלא שבמשחק
לא יכולתי להפסיק לשחק בו וזה לקח די הרבה זמן.
לא ידעתי מה עומד בפני.
במשך הזמן הרגשתי שאני מתחברת יותר ויותר למשחק הזה
פרק הסיום ממחיש עד כמה המשחק הזה באמת מתחבר אלי.
2 אחיות טטניה ומלישה
האחת מלכה השניה מכשפה
טטניה יולדת בן והמכשפה חוטפת אותו.
הבן הזה הופך לטרול
ובסופו של דבר רוזלה ואמה מצילות את העולם הזה מהמכשפה הרעה.
נכון שזה נשמע כמו אגדת ילדים
או שזה דומה להארי פוטר
אך את האגדה הזאת חיברה אשה שעברה כנראה לא מעט בחיים.
ככל שאני מבקרת ביוטיוב אני מוצאת את המשחק הזה יותר ויותר פופולארי ואיכות הקליפים יותר טובה
לבקשת הקורא בני שהפסיק לכתוב כאן ואולי ממשיך לקרוא אני מתרגמת את הפרק
כמובן שזה לא רק בשביל בני. לכל מי שזקוק לתרגום בגוף הסרט.
לפני כן מסר קטן לבני.
קראתי לאחרונה שמבקר אצלו טרול.
מישהו שהגיב אצלו והפסיק
אני הגבתי והפסקתי כי הוא הפסיק להגיב אצלי אחרי איזה ויכוח על זילות השואה
אבל אני לא הטרול הזה.
ועכשיו לתרגום
2 הטרולים מתכתשים במערה אחד מהם הוא המלך אוטר שהוא טרול אמיתי השני הוא טרול מזויף
המלך אוטר: רוזלה (אני מתקשה להבין מה הוא אומר) זה הציאנס היחידי שלנו
טרול: רוזלה תתפסי אותו
המלך אוטר: לא! לא! תתפסי אותו!
רוזלה: rats
רוזלה מנסה שוב להפעיל את מטה הקסמים והפעם מצליחה.
רוזלה: אדגר?
המלך אוטר: אתה, הבן של אוברון וטטניה? מה אתה עושה כאן?
אדגר: רוזלה, איפה אנחנו? מה הולך כאן?
מלישה המכשפה מופיעה פוגעת במלך אוטר ואדגר מתעופף
מלישה: נסיכתי היקרה, יש לי משהו כה מיוחד שמור בשבילך, אני מקווה שאת אוהבת מזג אוויר חם ההההה
רוזלה: אי
ברקע הצחוק של מלישה
אדגר מגיע לראש הר הרוחות ואוסף משם את וולניז
אדגר: אנחנו חייבים למהר
אחרי קטע ויזואלי ארוך
ולניז: בתי, חשבתי שלעולם לא אראה אותך
רוזלה: אמא, אני ככ מצטערת, ראיתי את הארמון וקפצתי לים ומלך הטרולים כלומר אדגר... טוב, הוא רק...
ולניז: אדגר?
מלישה נכנסת שוב
אדגר: לא. את לא תגעי בה
מלישה: זוז מדרכי, טוב, ...רחמתי עליך פעם אחת, אל תחשוב שאני אהיה כה אדיבה גם הפעם
אדגר: לעולם לא עוד מלישה
רוזלה: אדגר...
רוזלה הופכת את מלישה לתינוקת עם איזה מכשיר שהיא מצאה בבית המכשפה. (הלואי עלי מכשיר כזה)
טטניה ואוברון נכנסים
טטניה לאדגר: חשבתי שלא נראה אותך לעולם
אוברון: ולניז, אני לא יכול להודות לך כראוי, לא רק שהצלת את עולמנו, החזרת לנו את האוצר שלנו, בננו
ולניז: בנך
טטניה: את, את מכירה את בננו?
אוטר צוחק
אדגר: טוב, אתה מבין, נגנבתי כתינוק ע"י פיה מרושעת בשם מלן. היא שינתה את גופי וניסתה לשנות את רוחי, אבל באיזה מקום אני ידעתי שאני לא בנה. ואז רוזלה הופיעה, ידעתי שהיא מיוחדת. היא שחררה אותי מהעבדות שלי למלן, ואני הלכתי הביתה לאתריה
טטניה: היינו כה מאושרים, כל הממלכה היתה כה מאושרת, ערכבו נשף לכבוד הולדת הבן
אוברון: בננו נחטף מידי שומרו בליל הנשף (או נעלם מהגן). היינו הרוסים, שלחנו לחפש אחריו מיד. עכשיו אנחנו יודעים שהכל בא מתוך התוכנית המרושעת של מלישה
טטניה לוקחת בזרועותיה את מלישה התינוקת
טטניה: משהו רע מאוד הלך איתך, (עבר עליך) אחותי. אולי נתחיל הכל מההתחלה
אדגר: רוזלה, זה הייתי אני שהביא אותך לעולם הזה, אני חטפתי אותך. אני יודע שאת לא יכולה לסלוח לי על זה לעולם אבל בבקשה תני לי להבטיח לך שלא הייתי בהכרה הנכונה שלי, לא הייתי עושה דבר כזה
רוזלה: אדגר, האם תראה לי את אתריה אחרי הכל בשביל זה באתי לכאן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@