הכל חדש ונוצץ

מכל השטויות שלמעלה המצב של אבא לא טוב.

ניתוח ועוד ניתוח ועוד ניתוח

כמה אפשר?

הוא אדם לא צעיר.

אולי כדאי שיניחו לו.

כמה אפשר לענות בנאדם.

ניתוח, כימו, תופעות לא רצויות בגלל הניתוח שוב אישפוז שוב כימו, לא יכול לאכול, לא רוצה לאכול, שוב ניתוח, שוב כימו שוב ניתוח. די! כמה אפשר. הבנאדם היה חולה 3 שנים לפני שגילו את המחלה וחי מצוין איתה. מכל הטיפולים האלה אין לו חיים. אני תוהה אם בכלל כדאי לטפל. מה הורג יותר הטיפולים או המחלה. הרופאים אומרים לטפל. אני חושבת לו אני הייתי חולה לא הייתי מטפלת.

לא טוב, לא טוב.

הוא נורא עצבני

אף פעם לא ראיתי אותו ככה

אומרים שזה מההרדמה

אולי. זה מזכיר לי את סוסון באחד משלבי ההתעוררות מתרדמת. הבנאדם צועק רוצה לברוח ולנתק את כל החוטים. הוא מחובר למוניטור כמו שהיה סוסון וגם לחמצן. משהו לא בסדר עם הריאות שלו. גם תוצאה של הניתוח. זה מזכיר לי גם את חייזרון כשהתעורר מניתוח שקדים. אומרים שילדים וזקנים ככה מתעוררים מההרדמה רק שאצלו זה נמשך יומיים. מדאיג אותי המצב. ולא רק אותי.

כבר בני משפחה שמזמן לא שמעתי מהם מתעניינים. הדודה מהמרכז - מי שהיתה מעורבת עם הקטע של מלחמת לבנון התקשרה היום אלי. רצתה לשמוע מה קורה והזכירה לי מה קרה לבעלה - אח של אמי. כן, נזכרתי בימים ההם לפני 200 שנה. לבעלה היה גידול בראש. גידול מטורף. הוא היה צעיר יחסית. בן 54. אז הוא נראה לי זקן. הוא איבד את ההכרה יום אחד וכך גילו לו את הגידול. הגידול היה ענק. כל המוח היה גידול אחד גדול ובסי.טי. שלו היה הכל לבן.  גליומה בגזע המוח זה היה. בתל השומר אמרו לא לנתח - אין טעם. גם ראש הצוות הרפואי של רמבם ובירושלים אמרו לא לנתח, אין טעם. רק באיכילוב היו מוכנים לנתח. העבירו אותו מתל השומר לאיכילוב במקום לתת לו למות בשקט. באיכילוב פגשתי מישהו מהמכון, רופא מתמחה שרק הניד בראשו כאשר הסתבר שזה דוד שלי. לא היה לו שום סיכוי ואף על פי כן ניתחו אותו. הוא לא שרד את הניתוח.

הוא היה מורה לתנך והוא מת באמצע שנת הלימודים. היתה לוויה מפוארת. רק בעלי לא בא, גם לא לניחום אבלים. אחותי אז באה עם החבר המרוקאי שלה....

עכשיו אני נזכרת בכל זה ונעשה לי רע.

אבא היה צריך עכשיו לעבור ניתוח יותר קשה אבל החליטו שהוא לא מספיק חזק. כשהוא יתחזק הוא יעבור אותו. מה יתחזק? ממה הוא יתחזק? אני צריכה לדבר עם הרופאים לשאול מה פשר העניין הזה. לא טוב לי.