תודה תודה על תמיכתכם בשעות קשות. בשביל מה יש חברים.
אבל כמו שאמרתי הבלוג הוא בשבילי.
כששוחחתי עם אחותי חשבתי לרגע שאני מדברת עם בנאדם ואולי יחסי אליה מוטעה לאורך כל הדרך.
הלואי וזה היה נכון.
אתמול שוב הוזעקתי לבית החולים.
אמא גמגמה משהו שלא הבנתי
תבואי בבוקר היא אמרה
לא הבנתי מה היא רוצה אך אחותי הסבירה
רוצים לשחרר את אבא אבל במצבו הוא לא יכול להיות בבית תבואי לשמור שלא יזרקו אותו סתם מבית החולים, אמא ואבא לא מבינים שום דבר מהחיים שלהם ואני הולכת לסדר משהו בשבילם, תעמדי על כך שהוא יועבר למכון שיקום מסוים.
עכשיו הבנתי ונרתמתי למשימה
אלא שאף אחד לא התכוון לזרוק את אבא מבית חולים.
הרופא המליץ להעביר אותו לשיקום
ואם שיקום אז רק במכון שאבא רוצה.
אז... מה בכלל היא רצתה ממני
באתי בבוקר עם אמא. ישבתי שם חצי יום סתם.
הרגשתי כאילו היא שולחת אותי לריב עם הרופאים.
לריב על כלום.
רק צר לי שאדם נכנס לבית החולים בריא יחסית
ויוצא ממנו כאשר הוא לא יכול לנשום וללכת בכוחות עצמו.
בינתיים לא מעבירים אותו לשומקום
יש זמריה בקרוב
חשבתי לוותר עליה בגלל המצב
עכשיו אני לא בטוחה
אני מרגישה די דבילית.
אני מוכנה לתרום מכל הלב
אני לא אוהבת שמתרימים אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@