הכל חדש ונוצץ

testing one two

testing one two

אני מנסה לבחון את  המערכת החדשה. זה עובד? OK . זה קצת מפריע לי להתרכז. בחיי מפריע לי להתרכז. מהבוקר אני מנסה לכתוב פה משהו ויוצא עפעס משהו שונה משהתכוונתי לכתוב.

טוב שוב 1,2 נסיון

1,2 נסיון.

טוב, אבא שוב בבית חולים. יוצא חוזר יוצא חוזר. זו הפעם השניה מאז השתחרר מהשיקום והוא שוב שם. השתחרר, חזר, יש לו שוב חום, ירד החום, חזר החום. הוא עשה מלא בדיקות. לא יודעים מה הסיפור. או שכבר כן יודעים וזה מוציא אותי מהכלים. זה הניתוח ההוא. עכשיו התפתח שם זיהום. כך אומרים. הייתי שם בביקור, דברתי עם אחת האחיות. שאלתי מה איתו. לא יודעים. אני רואה אותו והלב שלי מתפקע. איך זה קרה? הרי לפני הניתוח הוא היה נראה מצויין, הוא היה במצב מצויין, ואפילו האחות הודתה שהוא היה במצב מצויין ורצו לשפר עוד קצת. וזה מה יצא. שבר כלי לרגע מתאושש ושוב נופל. נדנדה. נדנדה בכל. ראש השנה מתנדנד. אז איך יהיה ואיפה? הוא יהיה בשיקום? הוא יהיה בבית? אנחנו נהיה איתו ? לא נהיה בכלל. נרשמתי כבר מזמן לקלאבוטל, לנסוע לא לנסוע, לנסוע לא לנסוע, יאוש תקווה שוב יאוש שוב תקווה. מה יהיה? מה צריך לעשות, רגע כועסים, רגע נרגעים, רגע דואגים, רגע מקווים. הכל ככ לא ברור. אני נעה בין תקווה ליאוש. עכשיו אני ביאוש. לפני רגע הייתי אחרת. איך הייתי? מה זה חשוב.... היו לי שיחות עם אחותי, רציתי לכתוב עליהן אבל עבר זמנו. היא כעסה על אמא שכל הזמן רוטנת ומקללת ובאה בטענות וכפוית טובה, פעם אני מסכימה איתה, פעם אני מסכימה עם אמא. ובכלל טוב לי שהן קצת רבות או שלא החלטתי אם טוב לי או רע לי ואם זה בכלל רלוונטי. טוב, אין לי כוח. אני מרגישה שפשוט אין לי כוח. שרק יהיה טוב.