הכל חדש ונוצץ

גם זה פוסט השלמות

בזמן שהיינו בספרד אמא עברה אירוע מוחי קל.

השארתי אצלה את הילדים, אחד עם סטרידו והתקשרתי לשאול מה נשמע

משהו בקולה נשמע לי לא בסדר. הבנתי שקרה משהו

אני כבר לא זוכרת אם היא סיפרה מה קרה אז  בטלפון או אחרי שחזרנו.

'אימקיס' אמרה אחותי. 'פתאום היא עושה בעיות. עד עכשיו היא היתה עמוד התווך.'

אחותי יצרה מיד קשר עם רופא כלי דם שהיה חבר של בעלה

תוך כמה ימים היא עברה ניתוח וזכתה ליחס VIP

הניתוח בוצע  באופן פרטי, בבית חולים פרטי עם כל התנאים כולל אחות טיפול נמרץ שנשארה להשגיח ליד מיטתה.

היה לי קשה עם זה שאחותי מנצחת על הפעולה ולא אני.

אני הרי הביולוגית, אני זאת שמקיימת קשר סדיר עם רופאים, אני זאת שמספקת את הידע. מה פתאום היא לוקחת לי את התפקיד?

הרגשתי בחוץ. מושפלת, חסרת תועלת...

***

אמא עברה את הניתוח בהצלחה והחלימה... מזמן.

והיום, אני אמנם הבאתי רופא לאבא, אך אני לא מכירה אותו.

אבא לא זכה לשום יחס VIP

אני לא יודעת לאיזה יחס בכלל הוא זוכה

אני לא יודעת מה עם הניתוח הזה

ככל שאני הופכת בו אני יותר מצטערת שהוא נעשה ואיך בכלל נתנו לזה לקרות

הוא היה במצב טוב לפני הניתוח

בשביל מה בכלל עשו לו את הניתוח? מה ניסו לעשות כאן?

עוד מעט חודשיים מאז הניתוח ואני לא רואה שום שיפור. אולי קצת. נדנדה.