ניו יורק היתה פעם עיר אלימה. רודולף ג'וליאני מיגר את האלימות מתוכה. שאלו אותו איך עשה זאת, ענה הוא: טיפלתי בגנבים הקטנים.
אבל כאן בארצנו הקטנטונת הגנבים הקטנים חוגגים.
בארצנו הקטנטונת לא למדו את השיעור. לא למדו מנסיונם של אחרים. אצלינו אפשר לגנוב חופשי, לפרוץ חופשי להרוג חופשי.
גיבור הסיפור הפעם הוא סוסון כמעט כרגיל.
הלכנו לבריכה כאשר סוסון אמר: אוף שכחתי את הפלאפון בחדר. רציתי לצלם.
טוב לא נורא, הלכתי לחדר להביא משהו וראיתי את הפלאפון של סוסון מתנוסס על המיטה. אביא לו אותו הוא ישמח, חשבתי לי ולקחתי את הפלאפון לבריכה. נכנסנו למים, שחינו, השתזפנו, ופתאום בא סוסון הופך את כל הבגדים.
מה קרה שאלתי
נעלם לי הפלאפון
אולי הוא סתם נפל, בוא נתקשר אולי נשמע את הצלצול אם הוא נפל. לא שמענו.
מישהו לקח אותו.
לא לא יתכן, מי צריך היום לגנוב פלאפון הרי לכולם יש, ובכלל היום יום כיפור. מי גונב ביום כיפור?
טוב, מי מתרחץ בבריכה ביום כיפור, ומי אוכל ארוחת בוקר בבית מלון ביום כיפור, אז גם גונבים ביום כיפור. לפני שנתיים גנבו לנו אופנים, אין, אין להם אלוהים לגנבים הקטנים האלה, כי מי ילך לחפש אחר אופניים, ומי ילך לחפש אחרי פלאפון? אז מה אם זה עלה כסף ומבאס, מי ילך לחפש אחר גנב אופנים או גנב פלאפון? אפילו בחורה שנעדרת לא מחפשים ונותנים לה למות (ענבל עמרם)
כן זו בדיוק הבעיה.
כי אפשר היה למצוא את הגנב בקלות, אם רק היו רוצים. אפילו סתם היה אפשר להכריז שהמוצא הישר יבוא על שכרו, או לאיים עליו שהמשטרה תבוא ותחפש בכל המלון ואם הוא יתפס הוא יאסר. אבל איש לא עושה כלום כי מי יחפש פלאפון, או גנב קטן כזה? ובשביל מה לחפש בכלל אם יש מישהו שכבר עושה משהו אז הוא יושב בכלא? (שחר מזרחי). המשטרה יכולה לאתר איפה הפלאפון נמצא אבל מה פתאום שמישהו יחפש? זה רק פלאפון. למה מי מת?
אבל שוב זו הבעיה. גנב קטן גנב גדול רוצח, וכך האזרח הקטן הפשוט סובל מאלימות גואה ונשאר חסר אונים.
אז שתהיה לגנב הקטן הזה חתימה טובה.
אולי יום אחד הוא יבין איך הוא הרס למישהו חופשה סתם כך כי התחשק לו.
ואני בטוחה שהחולירע הזה ישב לידינו בבריכה וראה הכל. המכשיר היה בכליו כל אותה עת שחיפשנו אותו. רק כשהוא עלה לחדר הוא החליף את הסים קארד. חולירע שישרפו לו הידיים. אני חושבת שאני יודעת מי זה היה או מי זאת היתה. היתה שם אישה עם תינוקת שהתנהגה מוזר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@