קצת אחרי שהתחלתי לעבוד בעסק שלהם היא נכנסה להריון מהמאהב.
היא שיתפה אותי בכל התלבטויותיה בנושא
להפיל או לא להפיל.
היא היתה אז נשואה והיא שקלה ללדת את התינוק של המאהב ובעלה לא יבחין בכך.
אני לא ידעתי מה לומר לה.
מצד אחד זו זנות, זה לא הוגן כלפי הבעל
מצד שני אם היא ככ אוהבת את המאהב ורוצה להנציח את אהבתה וזה לא יפגע בנישואיה, שתלך על זה.
ישבנו על זה בהרבה בתי קפה , אצלה בבית בארוחות הבוקר ואצלי בבית על קפה של ערב
באותה תקופה כאמור עבדתי אצלה כך שסבלתי מריבוי תפקידים.
מצד אחד אני אחותה הגדולה
מצד אחר אני חברתה הטובה ואשת סודה
ומצד שלישי היא בוסית שלי לצד בעלה.
לא נוח
נסענו יחד לטבריה למשימת עבודה. נסענו להציג את המכשירים שלהם אצל טכנאי.
בדרך עצרנו בחנות בגדים והיא כל הזמן הסתכלה על בגדי הריון
היא הסתכלה בהם בעצב, כאילו שהיא כבר החליטה שהתינוק לא ישאר.
משימת העבודה הסתיימה בכך שנמכור את המכשירים בהנחה למי שיקנה אותם אצל הטכנאי ונשלח לו מחירון.
אני הכנתי מחירון אך מסתבר שהיא הקדימה אותי
לא טוב המחירון שלך היא אמרה. כך לא כותבים מחירון,וחייכה מן חיוך מרושע מתחת לשפם...
לעזאזל היא עושה את העבודה שלי, היא דוחקת את רגלי החוצה....
בסוף היא הפילה ואני עמדתי לצידה וחיפיתי עליה
ושוב מצד אחד אני אחותה הגדולה חברתה הטובה שעוזרת לה.
מצד שני היא חותרת תחתי.
נ.ב. ואני לא שוכחת את בוז'ינקה שלי