חזרתי לרחובות אחרי הלידה של סוסון ושהות בבית הורי
כאן נסיתי לחזור לחיי הקודמים
הלכתי לבריכה של המכון כמימים ימימה אבל נראיתי ככ שונה
איפה הגוף היפה שהיה לי?
איפה הביקיני?
לא נשאר להם זכר.
הגוף הכי יפה בסביבה הפך להיות הגוף הכי מכוער בסביבה. הבטן הזאת. הבטן נמתחה לי יותר מדי בהריון ועכשיו היתה קרועה ומדולדלת. במקום הביקיני בקושי מצאתי בגד ים שלם שיהלום את גופי. כולן נראו יותר יפות ממני. ראיתי הרבה נשים אחרי לידה אבל לא עם כזאת בטן קרועה. כמעט כולן חזרו לגזרתן הקודמת. אני לא.
כן ישבתי לי בבריכה של המכון כבימים ימימה
רק שום דבר לא היה כבימים ימימה.
למה שמחה גדולה מביאה איתה עצב ?
למה צ'ופאר בכיוון אחד מביא איתו עונש מהכיוון השני?
למה על כל דבר טוב אני צריכה לשלם?
כך חשבתי באותם ימים
והשמש ליטפה כרגיל, והמים היו קרירים וכחולים והדשא היה ירוק
כך ישבתי בבריכה של המכון והיה שקט
מלבד כמה נשים עם ילדים לא היה שם איש
ובכלל במקום לשחות כרגיל אני יושבת לי על שפת הבריכה של הילדים ומדברת על טיטולים גרברים וסימילאק
ועל הגיזרה האבודה.
עד היום אני בוכה על הגיזרה האבודה
ועל סוסון אני מעדיפה שלא לדבר
זה יותר עצוב מלאבד גיזרה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@