הכל חדש ונוצץ

באח הגדול אני צופה מתחילת התוכנית או מתחילת התוכניות ולעונה הזאת טרם התייחסתי למרות שהיא עברה תמורות אירועים ותהפוכות שיכלו למלא כאן כמה פוסטים

על האג'נדה המשימה האחרונה שבאיזו דרך אני מוצאת קשר בינה ובין חיי הפרטיים והנושא הוא עבודה בעיניים ומחשבה ואמוציות מוטעים.

למי שצופה ולמי שלא את בית האח הגדול הפכו לבית כלא. חלק מהדיירים נשלחו לכלא כאסירים חלק מהדיירים היו הסוהרים ונשארו בבית בתנאים שהם היו רגילים להם. מובן שקבוצת הסוהרים חשה מצ'ופרת. אפשר היה לראות את שביעות רצונם של עמיר ותומר. תומר אף הרגיש אי נעימות בכך שהוא זכה להיות בצד היותר טוב והרגיש שהוא חייב להתנצל בפני חבריו האסירים. פניו הראו שהוא ממש שמח לאידם.

מה שהסוהרים לא ידעו שלאסירים יש נתיב בריחה שמוביל אותם לארוחות גורמה, מוזיקה , שירותים, מקלחות ושאר דברים שהסוהרים רק חלמו עליהם. הם חיו בתחושה שהם נפלו על הצד הטוב בשעה שלמעשה הם נפלו על הצד הרע. מאוחר יותר קיבלו האסירים צ'ופארים נוספים. חוף ים, אלכוהול ומסאג' מפנק. כאשר בסוף המשימה מובטח להם הצ'ופאר הגדול, פגישה עם בני המשפחות, רק לאסירים. באיזה שלב מירב ויתרה על המסאג' לאות סולידאריות עם הסוהרים וסחבה איתה את נופר שנעשתה כבר לגמרי מבולבלת בין לקבל את מה שנתנו לה ולהנות לבין הסולידאריות עם חבריה הדפוקים שלא ישנים בלילה ומכינים להם אוכל.

סופה של משימה חשף האח את התרמית. הסוהרים הבינו שעבדו עליהם והם למעשה הצד הדפוק. ליהיא התחילה לבכות ששוב היא חטפה כאפה, עמיר הזחוח קיבל את זה עוד יותר קשה, סיוון שהתחילה כאסירה מצ'ופרת וגמרה כסוהרת דפוקה כאשר היא מודעת קיבלה את הכל בהכנעה. היא לפחות לא היתה מופתעת. היא רק היתה מבואסת. החדשים אמרו מילא אנחנו חדשים אז מגיע לנו פחות

אני שוב רוצה להתייחס לנושא של עבודה בעיניים. יש לך איזה מידע ומערכת ערכים מסוימת שמתעוררת בתגובה למידע הזה. למשל אמא חולה. זה יוצר מערכת שלמה של אמוציות, כגון רחמים, אמפטיה, תחושה של עליונות, רצון לעזור למסכנה, הרתמות, ואז מתגלה שהיא יוצאת לבלות עם אחותי ולמעשה היא רבה עם אחותי כי היא לא רצתה לבוא. כל המערכת הרגשית משתנה. רחמים? היא יוצאת לבלות, אז היא לא ככ חולה, היא לא ככ חסרת אונים, היא לא ככ נזקקת לעזרה. אמפטיה? היא יצאה לאירוע, היא יצאה לבלות אני לא, אני ישבתי בבית ועסקתי בדאגות. עליונות? אני בבית והיא מבלה אז מי למעלה ומי למטה. רצון לעזור? למי לעזור? למי שחי טוב ממני? להרתם , להשקיע? במי? במי שכבר מושקע? כן כל מערכת הערכים הקודמת נופלת. במקום רחמים ואמפטיה יש כעס במקום הרגשת עליונות יש הרגשה של חיים בזבל.

גם אצל דיירי האח היתה אותה נפילת ערכים, איך אפשר לרחם על מי שיש לו ארוחות גורמה, אלכוהול, חוף ים, משחקי מחשב, סיגריות ללא הגבלה ? איך אפשר לחוש אמפטיה כלפיהם? איך אפשר להרגיש עליונות כאשר מסתבר לך שדפקו אותך מכל הכיוונים, איך קורה שאתה רוצה לעזור ומסתבר לך שאתה הוא זה שזקוק לעזרה?

אצלם זה היה ניסוי בבני אדם נראה כמו בית היוצר של ארז טל

אצלי זה החיים עצמם.

מי שרואה את האח הגדול איך הרגיש עם המשימה הזאת?

אותי מעצבן איך פרידה כל הזמן נופלת על הצד הטוב, איך היא עושה מה שהיא רוצה, איך היא לא דופקת חשבון איך היא לא מתחשבת באיש, איך כולם מתחשבים בה איך היא מקבלת זמן מסך יותר מכולם, איך כל היריבים שלה מוצאים מהבית אחד אחר השני. קשה לי להאמין שיש לה כזאת אהדה בציבור. בודאי לא מצד נפגעי הפיגועים שהיא מפרגנת לרוצחים על הצלחתם.