הזמן עובר כל כך מהר
רק לפני שנה נפרדתי מבני היקר והפקדתי אותו בידי המדינה
רק לפני שנה הוא קיצץ מחלפות ראשו ועלה לאוטובוס לבקום
הוא נסע לשמור עלינו אך האם המדינה שומרת עליו?
כמעט ולא הגענו. היינו תקועים בתאילנד עם הרעלת קיבה חמורה והרגשה שמישהו שלא צריך לדעת יודע שאנחנו בתאילנד.
הגענו יומיים לפני הגיוס, הוא הספיק לקנות ולבצע כמה דברים
יום לפני הגיוס נסענו למושב מגדים להחזיר את החתולה הביתה
הוא עלה לאוטובוס....
שנה חלפה
היינו אז אופטימיים וחדורי אמונה
ואז אחותי התנדבה לעזור לו להגיע לתפקיד טוב
פחד גדול נפל עלי. פחד גדול גם היה לי קודם
אני לא זוכרת שסיפרתי לה איפה הוא משרת.
אני לא יודעת איך המידע הזה הגיע אליה
חשתי בזרועות התמנון שלה
האם היא באמת מנסה לעזור?
או שהיא מנסה לדפוק אותו
האם מישהי שדפקה לו ימי הולדת, מישהי שידיה הארוכות גנבו לי עוזרת, מי שידיה הארוכות גונבות לי את הירושה מתנדבת לעזור לבן שלי? כאשר הבן שלה משתמט וזה מאוד מציק לה?
את הטירונות הוא עבר בשלום
גם את הקורס
היה נחמד לבקר אותו בתקופת הקורס, לשבת מתחת לסככה עם עוד הורים
הייתי גאה בו
ב 18.7 הוא הגיע ליחידת הקבע.
בדיוק ביום בו אבי עבר את הניתוח הנורא
הוא הגיע ליחידה של בן אחותי לתפקיד של בן אחותי.
הוא ביקש להיות שם
למרות שאמרו שזה לא טוב
ההתחלה שם היתה טובה
הוא התחיל עם שבוע נופש באשקלון ועם הופעת אומנים גדולה
ועם פעולות חשובות
נשמע כמו איזה פיתוי
אבל הוא לא נשמע מרוצה
הוא כל הזמן התלונן
הוא כל הזמן רצה לעבור
הוא לא יודע מה הוא עושה שם
ואני תהיתי על מה הוא מתלונן
אני יודעת שהוא רצה להיות ביחידה מובחרת אך לא הגיע לגיבוש סיירות בשעתו
הוא זילזל. הוא חשב שתהיה לו הזדמנות נוספת. לא היתה לו
הוא יודע שהוא טעה, הוא דפק את עצמו אך מנסה לתקן ללא הועיל
חודשיים אחרי כניסתו ליחידת הקבע החתולה שלו מתה
זו היתה מכה קשה עבורו
יותר מאשר אני כואבת על החתולה אני כואבת עליו
מי תהיה אתי עכשיו כשצר לי - הוא כתב על קיברה
היא היתה יושבת על ברכיו ליד המחשב
היא היתה ישנה איתו במיטה
הם היו מאושרים יחדיו
וכל זה אבד
אני יודעת שלא טוב לו ואני מודאגת
אני ביקרתי ביחידה. היא נראית נורא
חשבתי מנסיוני בצבא שיחידת הקבע תהיה קלה וטובה מהטירונות
אך כאן זה לא קורה
משמעת נוקשה ותנאים איומים
הוא נראה מדוכא וחסר מוטיבציה
אפילו דברים טובים לא משמחים אותו
ועכשיו כשהוא בא הביתה
אני רואה את העצב על פניו
לאן נעלם הילד האופטימי שלי פיסת האור היחידה שלי?
כן שנה חלפה
בשנה הבאה יהיה טוב יותר
מבטיחה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@