הכל חדש ונוצץ

לא, לא באמת. הייתי מזמן בת 25 , רק השאלה אם הייתי יותר חכמה מהיום או יותר טיפשה מהיום.

את הסוגיה הזאת עוררה בי עדה ק. כאשר הביעה פליאה מחכמתו של בנה בן ה-25 . לי נראה שבני 25 הם כבר גדולים וחכמים מספיק ואני באופן אישי חושבת שהייתי אז יותר חכמה מהיום, למרות כל נסיון החיים. כל החיים היו אז לפני. היום הם ברובם מאחורי. היו יותר אמביציות, תקוות, אנרגיות...

... הייתי סטודנטית שנה ג' כשהייתי בת 25. נשואה, נשואה שנה. עברתי שנת נישואים לא פשוטה בכלל. גרתי אז בתלאביב בשכונה שנקראת מעוז אביב. איכסה של מקום. שיכונים מתקלפים. גרתי בשכירות. בעל הבית היה נחמד אבל בתום שנה הייתי צריכה לעזוב. הבת שלו התחתנה. זה היה המזל הגדול שלי.

לקראת העזיבה ולכבוד יום הולדתי ה-25 עשיתי מסיבה גדולה. לא אצלי ולא לבד. בשותף עם חברה מלהקת המחול, שגרה בבית ענק. אצלה בבית. לא זוכרת הרבה מהמסיבה הזאת. אני מנסה. היא היתה רבת משתתפים ואת רובם בכלל לא הכרתי. זה לא הפריע לי. אולי קצת. היה כיף, היה שמח, היה הרבה אוכל, אוכל שבכלל לא הכרתי כמו למשל גבינת עיזים, הרבה ריקודים עד הבוקר. היה משהו מוזר עם החברה הזאת. היא אמנם היתה גרה בבית הזה אבל אבא שלה היה גר במקום אחר ובעלת הבית לא היתה אמא שלה. אבל אני לא נכנסת לזה. אחותי הוזמנה למסיבה ובאה. אבל אורח אחד היה חסר. בעלי. הוא לא בא. הוא לא היה בא אתי לשום מקום....

כן, המסיבה הזאת היתה קו התפר בין שנת הנישואים הראשונה שלי לבין השנה השניה.

השנה הראשונה היתה כאמור זוועתית. הייתי כאמור סטודנטית שנה ג' לביולוגיה, עבדתי גם באיזה מקום באוניברסיטה ורקדתי בלהקת המחול של האוניברסיטה. אוניברסיטת תא. בעלי לעומת זאת לא עשה כלום. הוא ישב בבית שתה קפה שחור ועישן סיגריות. הבית היה מלוכלך ומסריח, הוא גם חיכה לי שאנקה אותו למרות העיסוקים הרבים שלי ורבנו לא מעט על כל הנושא הזה. בכלל הצטערתי שהתחתנתי איתו. באמת מה זה הדבר הזה? רציתי להתגרש חודש אחרי החתונה אבל נתתי לזה עוד צ'אנס. מחוץ לבית היו לי חיים טובים דווקא. שנה ג' היתה שנה כיפית, המון טיולים מהממים, החומר הנלמד היה פחות קשה ויותר מעניין, גם מלהקת המחול מאוד נהניתי, היו לנו הופעות, נפגשנו עם סלבריטאים, לפעמים יותר נחמדים, לפעמים סנובים מגעילים. השתתפנו פעמים רבות במופעים או מפעלים גדולים. מטעם העבודה נסעתי לסיור לימודי בלתי נשכח בסיני, ליפקין היה הבוס שלי, אחיו של אמנון ליפקין המפורסם. רק בבית היה זוועה.

אבל יום אחרי המסיבה הזאת היינו צריכים לארוז את הדברים ולעבור לרחובות. בעלי המובטל והמתוסכל התקבל לתואר שני במכון וייצמן וזה היה מעבר מחושך לאור. הוא התחיל ללמוד וגם לקבל משכורת. ככה זה במכון וייצמן. גם קיבלנו מעונות כך שאוכל היה במסעדות של המכון והיתה גם אישה שמנקה את המעונות, חשמל ומים על חשבון המכון. והכי חשוב בריכת השחיה. אותו סיוט תלאביבי הפך באחת לגן עדן. אני עצמי עשיתי השלמות והלכתי גם לעבוד ב-18 - המרכזיה הבינלאומית. עשיתי עבודה סימינריונית על קפה שזכתה לשבחים רבים כאשר את החומר המקצועי אני לוקחת כבר מהספריה של המכון. לקחתי עוד כמה קורסים באוניברסיטה, בשלוחה של אבו כביר, הכי מעניינים שיש, פאוניסטיקה, אתולוגיה, והקורס על הזנבנים של אמוץ זהבי...

... והיום... מה אני היום... היום אני כלום