הבלוג שלי היום בן 5 . פעמיים בשנה אני מציינת את יום ההתקשרות שלי עם ישרא
ב 4.1 ביום בו נכנסתי לישרא
וב 25.4 ביום בו פתחתי את הבלוג הזה אחרי שהבלוג ההוא נסגר
יש לי כמה דברים לומר לכבוד הבלוגולדת אך כדי לא לחזור על עצמי אצרף את הפוסטים.
4.1.2007
4.1.2008
4.1.2009
4.1.2010
4.1.2011
25.4.2007
25.4.2008
25.4.2009
25.4.2010
בסך הכל אני מביעה ציפיה ואכזבה
כן, צפיתי שכניסתי לבלוגוספירה תפתור לי את הבעיה המשפחתית הסבוכה. או כנקמה או כשיתוף עם בלוגרים אחרים והתאכזבתי. הבעיה לא נפתרה. היא רק הולכת ומסתבכת. ואולי היו לי ציפיות גבוהות מדי. לא כל בעיה היא פתירה. למעשה היה ברור שהקונספציה שלי נשברה עם סגירת הבלוג הקודם. לא הבעיה לא נפתרת. להיפך. הבלוג ההוא רק סיבך אותי עם המערכת, המשטרה, בית המשפט, עד היום תלוי ועומד נגדי צו איסור החזקת נשק. לא, לא פרסום מעלליה ברבים רק מסבך אותי. היא חזקה עלי. יש לה המון כוח. היא יכולה לעשות בי מה שהיא רוצה ולא רק בי. היא כמו מחלה ממארת. צריך ללמוד לחיות איתה עד שמשהו יקרה.
ובכל זאת אם תפקידו של הבלוג הסתיים וזה רק מסבך אותי למה אני עוד כאן? למה בכלל המשכתי ואני ממשיכה באובססיביות לפרסם פוסטים על המשפחה? פשוט כי טוב לי כך. יש לי דיאלוג פורה עם חברים, יש לי חברים שלא הכרתי והכי חשוב יש לי דיאלוג עם עצמי. אני מסתכלת על אותה הסתבכות משפחתית, לומדת אותה, לומדת את עצמי, לומדת כיצד לנהוג במקרים מסוימים, מה לעשות, מה לא לעשות, רואה דברים שלא ראיתי קודם ולא הבנתי קודם. רואה טעויות מנסה לתקן
ישראבלוג הוא עולם חדש. עולם שונה מהמוכר. עולם שבו אתה לא יודע עם מי אתה מדבר ואז יכול לקרות שיש מישהו שאתה מכיר או מכיר אותך מאז ומתמיד רק שלא ידעת את זה. יש איזה ניתוק בין ישראבלוג לעולם האמיתי ויש גם חיבור. סהכ יש בו רווח, רווח גדול, אנשים שהכרתי, סיפור שסיפרתי, דיעות שהבעתי, תמונות ששמרתי. טוב לי כאן, למרות שלפעמים יש ימים קשים טוב לי כאן ואני נשארת. אני אוהבת את הבלוג שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@