הכל חדש ונוצץ

לקחנו את עצמנו עם כל המטענים והגענו. לא היינו חגיגיים במיוחד.

אותו מקום אותה שעה כמו בבר מצווה של הבן שלה מלפני 7 שנים, כמעט אותם אנשים רק שגדלנו קצת. עייפנו קצת.

אני אוהבת את המקום הזה. יש בו משהו פראי ויש שם כל מה שצריך, למראה המקום נראה שתלבושת חגיגית היתה משהו מגוחך. מקום פראי בלב יער עם סוסים מסביב אי הההה!!! רק כובע קאובוי חסר.

תחילה פגשנו את הילדה. יצאה כך לקראתנו. חיבוקים נשיקות. ילדה מקסימה. יפה חכמה צנועה ולבבית. אני אוהבת את הילדה הזאת למרות כל הסיפור סביבה. כולנו אוהבים אותה. היא בכלל לא אשמה בסיפור. היא רק נולדה לתוכו בשיא התמימות ואפילו סובלת ממנו באופן לגמרי לא הוגן. היא ככ חמודה. אי אפשר לשנוא אותה גם אם מתאמצים.

התקבלנו בשמחה עי כל הבאים. כך במרפסת בה הקימו את הבר פגשנו מוזמנים רבים כולם היו מוכרים, חברות של אחותי, בניה, משפחתו של האקס, כולם כולם והכרנו את כולם וכולם הכירו אותנו. פשוט מדהים. אני רק חושבת מה היה אם לא היינו באים. כולם היו שואלים.

חילופי אינפורמציה, מה קורה מה אתם עושים מה נשמע אחי.  כולם גדלו חלק הזדקנו, חלק בגרו עד לבלי הכר. כמו מפגש מחזור. הדור הבוגר רובם גרושים , בודדים או פרק ב', הדור הצעיר רובם חיילים או אחרי צבא. הנה אחותו של האקס, באה לבד בלי הבעל המפורסם. רק לה יש ילדים קטנים, והנה האחות השניה, היתה נשואה לשבדי ויש לה 2 בנות שבדיות, מזה גדלו, והנה חברה, בנה משרת איפה שהבן שלי. היא אחת הבודדות שבאה עם הבעל. כולם שואלים על הבן  שלי איפה הוא משרת בדיוק איפה שא' בנה הבכור של אחותי שרת, בדיוק שם אפילו הוא ירש את שמו. הסיפור הזה היה איכשהו מרכזי......    והנה החברה הזאת והחבר של האקס, כולם מכירים, כולם אומרים שלום, והחברה של הבן, הנה החבר הזה התגרש והביא אשה אחרת ומי שהיתה אשתו לא באה בגלל זה, והחברה הזאת שנסעתי איתה לסין גם היא גרושה, וזאת אלמנה, אני בחברה טובה. אם פעם אמר אבי שכולם גרושים כנראה שהוא צדק. לפחות כך זה בסביבה שלנו. כל אחד אומלל על פי דרכו ואיכשהו לא מורגשת שום אומללות.

יושבים, אוכלים , מצגת. משפחה נחמדה , אמא אבא ילדים, למראה המצגת כך אומרים פרצה הילדה בבכי, היתה לה משפחה שלעולם לא תהיה. ומי אשם? אימהות אכלו בוסר ושיני בנות תקהנה.... עוגה קפה שוב חיבוקים ונשיקות, כולם רצים הביתה יש משחק כדורגל. מכבי חיפה ניצחה.... אני פוגשת את הורי שמזמן לא ראיתי. אבא נראה רע. בהתחלה הוא בוהה בי אחכ אורות עיניו. הוא מכיר אותי. משהו קרה לו לפני חודש, לא ברור מה אבל הוא התחיל להיות מבולבל ולא יודע מה נעשה סביבו. הוא לא יודע שהוא חולה. או שהוא לא רוצה לדעת. הדחקה סלקטיבית..

הביתה, לרגע חזרנו להיות חברות כמו שהיינו. כן, היינו פעם חברות טובות עד היום אני מכירה את כל האנשים סביבה, זה לא השתנה. מה לכל הרוחות עבר ביננו ועדיין נמצא שם.

בבית. הבחור שנפגע בתאונה ב 30.4 עושה חברות בפייסבוק עם הילדה שנולדה ב 30.4 . היא ככ חמודה. אי אפשר לשנוא אותה אפילו אם מתעקשים.

רגעים קטנים של חסד.