המצב של אבא הדאיג אותי במיוחד. מה קרה לו? גם המראה שלו היה נורא.
שאלתי את אמא. היא סיפרה שכבר חודש הוא ככה והיא לא יודעת למה זה. או שזה מהכימו, הכימו חירפן לו את המוח, או שזה מהכדורים נגד דיכאון. היא סיפרה שגם היא לקחה כדורים כאלה וזה השפיע עליה לא טוב אז היא הפסיקה מבעוד מועד. או שזה בגלל שהוא כל הזמן במיטה. מאז חזר מהניתוח הוא כמעט ולא יוצא מהמיטה ואין שום כוח שבעולם שישכנע אותו לצאת. חצי שנה הוא כבר ככה
זה חמור מאוד אמרתי אסור לשכב במיטה ואסור להיות כל הימים בבית זה מחרפן את המוח. צריך להוציא אותו מהמיטה בכוח
אז אולי תבואי לבקר, אולי לך הוא ישמע, רק לך הוא ישמע
באתי. נכנסתי לחדרו אמרתי לו קום
אני לא קם בשביל אף אחד
בשבילי אתה תקום. אני הבאתי לך הליכון בשביל שתקום. לא בשביל שתשכב במיטה. אני הולכת לסלון לראות טלוויזיה. אם אתה רוצה לדבר אתי אני שם
אני לא צריך הליכון. רק מקל אני צריך
והוא קם כמו פנתר. אני בכלל לא במיטה הוא אמר
טוב אני לא מתווכחת על זה הוא בכלל לא זוכר איפה הוא מזל שהוא יודע מי אני. הוא לא יודע שהוא במיטה, הוא לא יודע שהוא חולה, הוא לא יודע מהטיפולים, הוא יודע שהוא מבולבל והשיחה איתו די מצחיקה, אני לא יכולה להסביר למה זה מצחיק.
שאלתי את אמא אם היא בדקה מה יש לו. היא אומרת שבדקו ולא מצאו אצלו כלום. הוא לא עבר שום אירוע מוחי וממש לא יודעים מה קרה, והיא כרגיל מתלוננת שהכל עליה והיא צריכה לטפל בכל לבד בגילה ובמצבה. עליה אני לא מרחמת.
מה עם אחותי היא לא עוזרת לכם?
אין לה זמן. היא עובדת. המוצר שלהם נכנס עכשיו לסל הבריאות ויש הרבה עבודה אבל כסף אין