הכל חדש ונוצץ

חורף ירד על אמריקה

היה קר. היה ככ קר שאי אפשר היה לסבול

היה קר ואפור, העצים השירו עליהם והעורבים האלה. להקות של עורבים שחורים התעופפו להם בקריעות רמות

לא הייתי רגילה לקור הזה. קור של 0 מעלות ומטה הוא קור שונה ממה שאנחנו מכירים כאן

הוא חודר. הוא מכאיב. צריך להתלבש בהתאם.

באמריקה מתלבשים רגיל אבל את הכל מכסים עם מעיל פוך. אבל אז עוד לא ידעתי את זה. קניתי לי מעיל צמר שלא היה יעיל בפני הקור הזה. קפאתי.

המשכנו לטייל.

את הטיול הזה אני זוכרת היטב. לא בגלל הטיול אלא בגלל מה שקרה אחריו.

יצאנו עם זוג חברינו למזרח מרילנד למקום שנקרא calvert cliff . לא מקום מוכר ולא מקום חשוב. מן טיול מקומי שכזה.

טיילנו באיזה יער, טיילנו בשבילים, האמריקאים אמרו לנו היי נחמד ו how are you today . התחלתי להתרגל לתופעה המביכה הזאת שברגע שאתה מסתכל על מישהו הוא מחייך אליך ושואל מה נשמע, התחלתי אפילו לאהוב אותה. היער הזה היה ירוק יחסית לעונה, הגענו לאיזה חוף, היה נחמד, חזרנו הביתה.

למחרת הבעל קם עם חום. הלך לרופא אמרו לו אנגינה ונתנו לו אנטיביוטיקה.

לא יודעת אם הוא לקח את האנטיביוטיקה . המחלה לא חלפה. היא רק החריפה. כל הגוף שלו כאב. הוא בקושי יכול היה לזוז.

הוא הלך לרופא ואבחנו אצלו דלקת פרקים.

זמן די רב הוא היה חולה. הוא הלך לעבודה כאשר הוא בקושי זז. לא ויתר.

הוא כל הזמן שתה מיץ תפוזים זה היה הדבר היחידי שנתן לו הרגשה נוחה.

תהינו אם לטיול יש קשר למחלה. חשבנו שמשהו עקץ אותו שם כי אמרו שיש שם באיזור איזה טפיל. יש איזו קרציה על העצים שמעבירה טפיל בעקיצה שגורם לכל התופעות שהיו אצל הבעל.

הוא קיבל קורטיזון ונורא השמין.

אני התנהגתי אליו נורא בתקופת המחלה ואני מצטערת על כך