אולי השיחה הזאת עם שלומציון נראית נאג'ס והשאלה המתבקשת היא למה אני עונה לה בכלל
אבל סהכ מכל שיחה אני לומדת
אני לומדת על השקרים שאמא מפיצה עלי
אני לומדת על התדמית שהיא יוצרת לי בציבור
כן אני הבת שלא עוזרת
אני הרעה, אחותי הטובה
לא חשוב שאני נתתי הפניה לרופאים
הרי כבר בהתחלה אחותי שרצה בכל מקום ודברה עם כל הרופאים
רק אותה הם הכירו.
לא חשוב שבשנה שעברה אני ישבתי בבתי החולים השונים בו הוא היה מאושפז
והיא קיבלה פטור כי היא עובדת
לא חשוב שאני באתי לקבל את פניו והיא נעדרה
כאשר היא היתה צריכה לטפל בנושא העובד הזר
היא היתה צריכה לצאת לחופשה עם המאהב
לא חשוב שאבי מיד אושפז חזרה
ואני בליתי במחלקה הכי מסריחה ברמבם
בעוד היא חורשת את מגלשות המים של פארק שעשועים במלון מפואר בקפריסין
ואחר כך גם נסעה לברלין
ולגרמניה לבקר את הדודה
ראיתי את הצחוק של האשה הרעה הזאת
וידעתי. ידעתי ששום דבר לא ירחיק ממני את התדמית הרעה
את התדמית הרעה בעיניה
ואת הרוע שהיא מפיצה עלי...
זה לא חדש
כל החיים היא הפיצה עלי רוע
כל החיים היא בכתה לכל העולם שאני לא עוזרת לה
גם כאשר עזרתי לה
והיא? כמה היא עזרה לי?
מי צריך לעזור למי?
אמא לבת או בת לאמא?...
אני מרגישה כמו מיני ישראל
הרי כל מה שנעשה תמיד נצא רעים בעיני העולם
גם אם נראה לעולם תינוקות מרוטשים
אנחנו נצא רעים ואשמים...
לעומת זאת על אחותי היא תמיד תפיץ טוב
לא חשוב מה היא עשתה
אמא תייפה את כל מה שהיא עשתה
ותיצור לה תדמית של טובה ומסכנה וחרוצה ומוצלחת
אמנם היא נתנה לאחותי את כל כספה
אבל לעולם היא תספר שאחותי בנתה הכל בשתי ידיה.
אני מספרת פה את גירסתי
אבל לאמא שלי יש גירסה אחרת
השאלה למי מאמינים
זוהי מלחמת תקשורת
ואני צריכה לנצח....
אני נתתי למנוולת את המס' של הרב פירר
לא אתפלא אם אחותי תתקשר אליו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@