הכל חדש ונוצץ

קצת באיחור בטח כבר לא מעניין אף אחד, נראה לי שבמשך העונה זה גם לא עניין אף אחד, היכל התהילה, מחאת האוהלים, אבל אני הייתי שם. 41% רייטינג, כנראה שזה כן עניין את מישהו. עד עכשיו לא צפיתי בתוכנית בטלוויזיה. אני הייתי שם. כבר כשפורסם שהגמר יהיה בחיפה ידעתי. אני אהיה שם. והייתי די מודאגת נוכח חוסר ההתעניינות. מה יהיה שם? איך יהיה? יהיו הרבה אנשים? תהיה חניה? יהיה צפוף? מה ללבוש? איפה זה בדיוק? נסעתי לבדוק מס' פעמים. בין כה וכה זה בים ולים אני הולכת בלי קשר לכוכב נולד. ראיתי את הבמה שמקימים. וואו זה יהיה גדול, יהיה כאן אירוע גדול.

וכשהגיע הזמן קמתי התלבשתי אפסנתי את הילדים במכונית, נסעתי דרך המנהרות , הגעתי לים. לחוף דדו כרגיל, לחניה שלי כרגיל, היתה חניה בשפע ואני כה חששתי. באתי מוקדם, זה הרי חוף הים שלי והמסעדה שלי, התיישבנו במסעדה כרגיל וזה הכל. החייל היה צריך לחזור לבסיס בלילה אז הוא היה על מדים, קצת לא נוח אבל זה מה יש.

בסביבות 7 בערב פנינו לאתר כוכב נולד. איזה כיף שזה כאן בבית. כזה אירוע כאן בבית, באנו מוקדם יחסית והתמקמנו קרוב. ראינו היטב את כולם. בכלל לא נראה שהיו הרבה אנשים. טוב, חוסר עניין חוסר עניין אבל ההצגה חייבת להמשך. איזה במה מהממת, איזה תאורה, איזה סאונד, ענק. הפקה בסדר גודל שלא נראה כאן.. רציני, מושקע. רותי מהמעטפה עלתה לבמה ונתנה הנחיות, רותי והמעטפה שנראית בשידורים כמו איזה ליצנית הזויה היא לגמרי לגמרי לא ליצנית ולא הזויה. היא המפיקה של התוכנית מאחורי הקלעים. או הבמאית. היא הנחתה מה לעשות עם הבלונים הלבנים הגדולים, ועם מקלות התאורה הירוקים ומתי לצעוק וכמה: אני אספור לאחור וכשאגיד את הספרה 3 אתם צועקים. קדימה וואו 10 שניות יופי מצוין. צביקה הדר הוא רק המגיש. רותי היא הרוח החיה.

את התוכנית ודאי ראיתם אבל אני פה לכתוב את מה שלא ראיתם. פרסומות. בזמן שאתם רואים פרסומות עושים סידורים על הבמה. בזמן שאתם ראיתם פרסומות אנחנו ראינו את נוי דנן, לידור סולטן, רון ויינרייך המצויין ונדב ואסף. הם נתנו הופעה מלאה אך לקראת החזרה לשידור הם היו צריכים לשיר עוד זנב קטן. וכשרותי אומרת 3 צועקים וחוזרים לשידור. ומה שראיתם זה הזנב הקטן שהיה מתוכנן. בכלל כל דבר היה מתוכנן עד הסוף, שום דבר לא ניתן ליד המקרה. הלואי שכל דבר בארץ היה עובד ככה.

השופטים בכלל ישבו למעלה עם הפנים לים ועם הגב למופע במיתחם אחר לגמרי. הם ראו את ההופעה בוידאו. השיפוט נראה ככ מלאכותי, נראה שהם משחקים יותר מאשר שופטים. אנחנו ראינו אותם על מסך בקושי שמענו מה הם אומרים. את מי זה מעניין. זה ככ לא רלוונטי.

ראשון לירון רמתי. לא רע. ברור שהוא לא לוקח את הערב, שניה חגית יאסו, בחירת שיר נהדרת. היא נשמעת ככ ילדותית. לא מחייכת. מתוחה, בטוחה שהיא לא עוברת לשלב הבא, דויד לביא, הקהל אוהב את דויד לביא. ברור שהוא הזוכה רק השיר שהוא בחר לא מוכר. יכול להיות שזה יעלה לו ביוקר כמו שירי מיימון בשעתו. סיבוב ראשון הפסקה. מירי מסיקה עולה לשיר. אתם ראיתם את מירי מסיקה או שגם זה היה פרסומות ושידורי מחאה? אצלנו לא היתה שום מחאה, מצאו להם יום למחות, תמיד התלאביבים צריכים לדפוק את חיפה. לא חשוב, שהם ישבו באוהלים ואנחנו נראה זיקוקים. סיבוב שני. שוב חגית יאסו עם שיר מוכר ואהוב, שוב דויד לביא עם שיר מתוחכם, ושוב הוא מקבל את מירב המחיאות, הגיע רגע האמת. חגית או דויד. חגית יודעת שזו לא היא, השופטים והקהל אמרו את דברם, פניה אומרות הכל.

ואז צביקה מכריז: חגית יאסו!!! הקהל מופתע, צורח באהדה, זיקוקים קונפטי ככ הרבה קונפטי מוזהב נופל עלי. ענק. ענק.

זהו, נגמר, הולכים הביתה כרגיל כמו מהים הביתה. איזה כיף, החייל כבר מזמן עזב באמצע, רוצים עוד פעם, עוד פעם בחיפה. גם לנו מגיע.

התמונות באדיבות סוסון ים