הכל חדש ונוצץ

שנות ה-80 עבדתי במכון וייצמן. היה קשה . היה מאוד קשה ולא מתגמל כלל

המשכורת היתה על הפנים.

בנוסף נאלצתי לקחת מטפלת, גן, מעון, עוזרת.

כשסוסון היה חולה הייתי צריכה להשאר בבית ובעבודה כמובן לא אהבו את זה.

כן, כמה סיפורים עולים לי בראש עכשיו.

סוסון היה בן שנה וחצי כשהתחלתי לעבוד במכון.

תחילה לקחתי מטפלת שכל יום שני וחמישי היתה הולכת לאזכרות.

מי צריך לשבת בבית כשהמטפלת לא באה? אני כמובן.

אחכ לקחתי מטפלת שהיא גם עוזרת

היא היתה נהדרת בלנקות

סוסון התחיל להראות אז קשיים

החלטתי להכניס אותו לגן שיהיה בחברת ילדים.

הוא היה אז בן שנתיים בערך ומצבו בגן היה על הפנים.

כמובן שילמתי לגן והאשה ההיא נשארה לעבוד אצלי בתור עוזרת ומטפלת אחהצ

חצי יום גן חצי יום מטפלת.

העברתי את סוסון למעון.

גם זה לא היה משהו

הומלץ להשאיר אותו שנה נוספת עם אותה קבוצת גיל

זה עשה לו רק רע שלחתי אותו לגן אחר וזה עשה לו עוד יותר רע.

בסוף אמרו לי המומחים הנל סובל מחרדת נטישה, תפסיקי לעבוד תחזרי הביתה

לא רציתי להפסיק לעבוד אך כיוון שעבדתי משרה חלקית כיוונתי את השעות כך שאעבוד רק 3 ימים בשבוע. גם זה לא עזר.

משך כל התקופה התלבטתי הרבה אם בכלל כדאי לי לעבוד.

אני עובדת כמו חמור והמשכורת 0 . אני בעלת תואר ראשון ובמכון וייצמן זה לא פונקציה. בדכ' בעלי תואר ראשון לא מתקבלים שם לעבודה. רק מתואר שני ומעלה. איכשהו הצלחתי להתשחל אך היתה לי המשכורת הכי נמוכה במחלקה וזה היה מאוד מתסכל. פעם איימתי שאם לא מעלים אותי בדרגה ולא מעלים לי את המשכורת אני הולכת הביתה. נמאס לי להיות עבד. לא באתי כמה ימים לעבודה. בסוף העלו לי קצת את המשכורת. אבל עדיין לא מתגמלת. ושוב אני עובדת כמו חמור, כל היום ממלאה מבחנות ועושה טסטים רדיואקטיביים, אפילו המצאתי 2 שיטות למחקר וייעול ושוב אין לי מזה כלום. כל הכסף הולך לעוזרת למטפלת והילד על הפנים. אני נשואה, הבעל בכלל לא עוזר לי. כל הזמן מריבות בעיקר על כסף וטיפול בילד.

בסוף הלכתי הביתה. קיבלתי דמי אבטלה, היתה לי עוזרת פעם בשבוע, לא כל יום, סוסון הלך לגן עירוני וזה הקטין את ההוצאות וכשהוא בא הביתה היתה לו אמא בבית. סוסון התחיל לפרוח. בנוסף היתה לו גננת נהדרת. היא אמנם היתה מחליפה אך היא היתה מלאך. היא נראתה כמו פיה והתנהגה כמו פיה.

אני עשיתי חיים. הפסקתי להיות עבד הסתובבתי בבריכה , בים, הלכתי לשופינג, חברים, חברות, מסיבות, הצגות ילדים, ריקודי עמים סבבה.

כן, לפעמים כדאי יותר להיות מובטל. מבחינה כלכלית נטו יש יותר כסף. גם נהנים מהחיים מה רע?