






בולגריה היא התורכיה החדשה וטוב שכך
טוב היה בבולגריה.
לצאת מכל הבלאגן שהיה פה היה מזור לנפש. רק חבל שצריך לחזור.
גם שם לא יכולתי להפטר מאמא.
עזבתי את הארץ בלי לספר לה
מה אני חייבת לה בכלל?
אחרי שהיא קנתה לאחותי דירה ועכשיו היא נתנה לה גם את האוטו יש לי בכלל מה לדבר איתה?
החייל נשאר בבית
הוא יצא אמנם לרגילה אך לא קיבל אישור לצאת מהארץ בגלל המצב.
היא כל הזמן נדנדה לו והוא שלח לי סמסים שהיא מנדנדת
אמרתי לו תתמודד איתה. אני לא מדברת איתה. לא רוצה לשמוע ממנה בבולגריה
היא הבטיחה שהיא תתן את האוטו אם אצטרך. נכון. יש לי אוטו ולילדים שלי לא היה רישיון.
אבל החייל עשה רישיון במהלך הרגילה
נו, עכשיו תתני את האוטו. הבטחת. אמרת שבן אחותי לא צריך אותו יש לו אופנוע ובקרוב הוא גם נוסע לאוסטרליה. יש גם לאבא שלו הרבה מכוניות ששייכות לעסק
היא אמרה בסוף החודש הוא יסע לאירופה. אבל צריך ביטוח
איך שכחתי את נושא הביטוח. בן אחותי עוד לא בן 24 . ודאי עשו לו ביטוח מיוחד.
כן, היא שוב מורחת אותי כמו עם הדירה.
בקרוב צעקות. זה עובד טוב. אבל יש עוד דברים.
היא רצתה שאבוא אליה לקחת טפסים לקלאבוטל.
באתי עם הילדים
אבא כרגיל שכב במיטה
התחלתי לדבר איתו. בהתחלה הוא נשמע בסדר
הבנאדם הזה גמור. הוא לא יודע שיש לו סרטן, הוא לא יודע מה זה כימו, הוא לא יודע שסוסון עבר תאונה. הכל נמחק
נראה שלעולם לא אוכל לשוחח איתו יותר כמו בשנה שעברה
אולי הוא גם לא יצעק יותר
אני הולכת למקהלה
אותה אישה שהיתה חולה באותה מחלה ונתנה לי את כל ההפניות כבר מפזזת מזמן.
אחותי באה אליהם כשהייתי שם. לא היה נורא. לא אמרתי דבר על האוטו כשהיא היתה ולא מרגיש לי טוב עם זה.
הצביעות חוגגת ואני לא אוהבת את זה.
יש לה אוטו חדש. לא ככ קטן. מן ג'יפון כזה. כל שנתיים היא קונה אוטו חדש.
אמא חותמת לה על ההלוואות וגם היא לא לגמרי צלולה.
היא מזמינה את כולנו לראש השנה. ביחד. לא יודעת אם אבוא. כרגיל.
לא אוהבת שהיא נותנת הכל לאחותי שרק גדלה ומתפתחת. היא גם הבטיחה חלוקה שווה. בינתיים אחותי הנובורישית קיבלה דירה ואוטו ואני שמגרדת את התחתית לא קיבלתי כלום.
אני מקווה שלא אשתוק על זה. גם שאני צועקת אני יותר מדי שותקת
החייל היה נדיב יותר מדי. אני לא מפרטת אבל גם זה מעצבן. מה אתה נדיב לאנשים האלה?