הכל חדש ונוצץ

נוכח אביב העמים הערבי אני תוהה. למה החזרנו את סיני? איך ויתרנו ? איך התעלמנו מכל אלה שנפלו שם. האם דמם נשפך לשוא? אנחנו השגנו את השטח הזה בדמנו. המצרים השיגו את השטח הזה ללא טיפת דם עד הסנטימטר האחרון ויותר מכך. ויתרנו על חופי הזהב הנפלאים, ויתרנו על הריפים, ויתרנו על התיירים, ויתרנו על השטחים הפראיים האלה שאליהם נהגו לברוח, ויתרנו על נביעות, ויתרנו על די זהב, ויתרנו על נעמה ואופירה ויתרנו על שדות הנפט שגילינו - עלמה. והכל מסרנו תמורת שלום. ועכשיו כאשר נכנסים לסיני טרוריסטים ומסתננים, שגרירות ישראל מותקפת, יש קריאות להפר את הסכם השלום, עדיין יש שלום כאילו. מה ערכו?

יש להחזיר את סיני. ולעולם לעולם לעולם לא להחזיר שטחים תמורת שלום. לא לצאת עם הצהרות כאלה. אפשר לעשות שלום בלי להחזיר שטחים אם באמת רוצים שלום. אולי הסיפור הזה ילמד אותנו לקח. לא נותנים דבר אמיתי בשביל ערך מופשט.

אני שואלת מי החוכמולוג ששמח על אביב העמים הערבי? מי לא הבין מיד שזה פועל לרעתנו? מי חושב שדמוקרטיה בארצות ערב זה משהו טוב? מי בכלל חושב שהפיכות יביאו לדמוקרטיה? מה חשבו האמריקאים שהתסיסו את האיזור? ועכשיו מה הולך לקרות? אני אומרת אם המצרים יפרו את הסכם השלום גם אנחנו נפר אותו. נחזיר את סיני. נחזור למקומות שעזבנו.

הנה קצת תזכורת

כמה נפלא היה המקום הזה. כמה שקט. כמה יופי.

מספר פעמים בקרתי שם. כמה געגועים

תחילה הייתי בטיול לאילת עם המשפחה. קצת המשכנו דרומה לאי האלמוגים ונועייבה שהפכה אחכ לנביעות. האיזור היה פראי לגמרי

בצבא הייתי שם בתרגיל או 2

אחרי מלחמת יום כיפור עשיתי שם מילואים. מה מילואים. נופש. זה היה בקרבת בלוזה.

טיילתי עם אחותי, טיילתי עם הבעל, היה לנו קורס מהמם באוניבסיטה שהביא אותנו לשם

אך כל זה חלף. לאט לאט השטח הוחזר , תחילה המערב, אחכ המזרח, ב25.4.82 עזב הישראלי האחרון את אדמת סיני. אבל למצרים היה תאבון גדול. הם רצו את את טאבה. הם קיבלו את טאבה כולל אביה סונסטה ורפי נלסון.

עכשיו הכל בידיהם, החופים, המלונות, הנפט, התיירים. ואני שוב תוהה. אם הם הפסידו במלחמת יום כיפור, הרי היינו כבר באפריקה איך זה שנתנו להם את הכלללל?

ועכשיו מה יהיה עכשיו?