הכל חדש ונוצץ

אבא נכנס היום לבית אבות למחלקה לתשושי נפש. איזו מהירות.

אני עדיין תוהה אם זאת הדרך.

הוא לא נראה שונה מיום יומיים.

היה לו קצת חום ירד לו החום. זה הכל . בשביל זה הקפיצו אותו לבית חולים.

בדו"ח השחרור מבית החולים ראיתי כל מיני דברים מוזרים. כל מיני מחלות שמעולם לא היו לו. אז אולי לא היה לו כלום ובאמת השחרור היה מוצדק.

הכל כזה מבולבל. אני צריכה למצוא את הידים ואת הרגלים בתוך הבלאגן הזה. לא בטוח שזה יקרה.

בבית האבות היתה רופאה. היא שאלה כל מיני שאלות.

היא שאלה שוב ושוב ושוב עד כי נראה שהיא עצמה סובלת מדמנסיה. לא פלא.

רק אחרי שהיא הראתה לי את מכתב השחרור הבנתי מה פשר השאלות החוזרות ונשנות.

כתוב למשל שהיה לו לחץ דם גבוה. מעולם לא היה לו לחץ דם גבוה

כתוב שיש לו אבנים בכליות. מעולם לא היו לו אבנים בכליות..

היא שאלה 10 פעמים על לחץ דם גבוה. אמרו לה אין לו לחץ דם גבוה והיא המשיכה לשאול

היא שאלה 10 פעמים ממתי יש לו ירידה קוגניטיבית וכשאמרנו לה היא המשיכה לשאול

היא שאלה על תולדות המחלה שלו ו10 פעמים היה צריך לספר לה וגם אז היא לא הבינה מה היה קודם מה אחר כך. היא אמרה שהכל נראה לה מוזר.

אם זאת הרופאה שלו אני מודאגת.

אם זה עצוב או לא אני עוד לא החלטתי. ימים יגידו.

אם זה טוב או לא עוד לא החלטתי. ימים יגידו.

מצד אחד זה עצוב . האיש הזה גר בבית הזה 50 שנה. עכשיו הוא עוזב את הבית. מצד שני אולי יש שם יותר תקווה מאשר בבית.

האם המקום החדש טוב יותר?

מצד אחד זה לא הבית שלו, לא הסביבה שלו, לא האנשים שלו, לא האוכל שבבית. לא בבית. וזה הבית החדש שלו

מצד שני יש עליו פיקוח רפואי צמוד. במשך שנה שלמה הוא כמעט לא יצא מהמטה. עכשיו הוא יצא. יש שם כל יום הפעלות. לא יניחו לו לשכב במיטה כל היום.

אני עייפה. מהבוקר אני מתעסקת עם זה. רק התקשרתי לשאול מה נשמע ואמא סיפרה שאבא הולך לבית אבות. אחותי סידרה את כל העסק מהיום למחר. פרוטקציה. אמרו שזה לוקח יובלות  בדרך הרגילה . ושוב זה מעלה תהיות. זה היה ככ דחוף?

אני באתי לראות את היום האחרון בו יש אבא בבית.