הכל חדש ונוצץ

ערב יום כיפור אני ואמא משוחחות. גמחט גמחט

- נו, מה עם העובדת הזרה? הסתדרת איתה?

- לא יודעת. לכאן היא לא חוזרת. אני אלך לגור שם בבית אבות - הוסיפה - בדיור מוגן.

- כמה זה יעלה לך?

- 700.000 שח בכניסה וכל חודש 9000 שח

- ויש לך את הכסף הזה?

- לא אין לי

- אז מנין תקחי?

- לא יודעת, אני אקח הלוואה.

נעשה לי רע. נזכרתי שאחותי נוהגת לקחת הלוואות ואמא חתמה לה ערבויות. היא בת 80+ איך היא תקח הלוואה? היא תמשכן את הבית? היא תמכור? תשכיר? ולמה יש לי מחשבות כאלה רעות בערב יום כיפור? מחשבות על כסף, על ירושה, על החלק שלי שנראה שהולך ונעלם, לא, לא חושבים על דברים כאלה ביום כיפור. היא נשמעה די נחושה. כאילו היא כבר הזמינה מקום שיהיה מוכן בשבילה עוד 3 חודשים ואז היא תהיה קרובה לאבא.... אם הוא יחיה בכלל.... אולי שלחו אותו לשם כדי להחיש את קיצו? ומה קרה בראש שלו? אולי נתנו לו משהו? הרי סיפרו לי שהוא לקח כדורים נגד דיכאון. מירו. הם היו בכלל במירשם? לא יודעת מה קרה. אני מקווה ששום דבר פלילי. ואם קרה משהו פלילי הרי ככ קל לטשטש את זה. הוא חולה, אולי מנסים להחיש את קיצו. אני כבר לא יודעת. ולמה שבכלל אחשוב דברים כאלה. הם לא ההורים היחידים שהולכים לבית אבות. אולי קצת פרגון לאמא.

הלכתי להתפלל. לגרש את המחשבות האלה. השקט שבחוץ ככ נוגד את הסערות שבפנים. אני ככ רוצה שקט בפנים.

למחרת קמתי על הפנים. המחשבות לא הרפו ממני. הלכתי בצהרים לבקר את אבא. כן, אפשר ללכת ברגל מביתי לבית האבות. אבא היה מחובר לאינפוזיה. מצב רוחו היה די סביר. היה לו חום. הוא קיבל חיסון נגד שפעת. אמא שאלה אותי אם לתת לו. אמרתי לה שאני לא יודעת. אני לא עושה חיסון כי זה מחדיר את המחלה ואפשר לחטוף אותה סתם כך. אבל אבא זה לא אני. מצד אחד אבא נורא חלש ועלול לחטוף את השפעת מהחיסון מצד שני הוא נמצא בחברת אנשים ועלול לחטוף את השפעת מהאנשים שם. הוא קיבל חיסון ועלה לו החום. ועכשיו כבר לא יודעים אם זה מהחיסון או ממשהו אחר. מכל מקום הוא לא מגיב לאנטיביוטיקה. לאקמול כן...

הבוקר אמא התקשרה והתלוננה על מצבו. הוא ככ חלש, הוא על כסא גלגלים. הוא לא יכול ללכת. הרגלים שלו התנפחו.

- אבל בבית הוא היה עם הליכון

- את רוצה להגיד לי שהמצב שלו יותר גרוע?

- כן, אמא, המצב שלו יותר גרוע

- אבל טוב שם. מטפלים בו טוב

- איך טוב שם אם המצב יותר גרוע? הוא כבר לא יכול ללכת. ואני לא רוצה להוסיף שהמקום הזה לא נעים.

היא התחילה להתעצבן. - אני לא אקח אותו הביתה. אני לא אטפל בו בבית טפלי בו את. הוא אבא שלך.

- אני? הוא לא בעלי. הבית שלי זה לא הבית שלו. את לא אמורה לטפל בו. העובדת אמורה לטפל בו. בשביל זה שוכרים עובדת

- העובדת לא עשתה כלום. ואני לא אקח עובדת. אני לא רוצה עובדת. שלום!!

הלואי וידעתי מה הולך כאן.

 התקשרתי לבית אבות. אמרו שם שהכל בסדר. הוא כן יכול ללכת הוא מתבדח עם אנשי הצוות, אתם הוא כן יכול לתקשר. אוףףףףףף אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני כבר לא יודעת מה לחשוב