הכל חדש ונוצץ

אמנם שושנת יעקוב צהלה ושמחה אבל במישור האישי המצב עגום מאוד למדי.

בן אחותי אמור לנסוע היום לחו"ל ולהחזיר לאמא את האוטו. מעניין אם הוא אמנם יחזיר. אמא אמרה שהוא די הרס אותו.

העובדת הזרה אמורה לחזור. היא עדיין לא פוטרה. יתכן שהיא תחזור יתכן שהיא תפוטר. היום זו ההזדמנות האחרונה להשיב את המצב כפי שהיה אך לפני חודש.

בחג הלכתי לבקר את ההורים. כא במקומו.

את אבא ביקרתי בבית אבות

הפעם הוא היה בחדר ויכולתי לבקר שם. אך היה 2 בצהרים - כיבוי אורות. כולם הלכו לישון. הדלקתי את האור. 2 שותפיו לחדר לא היו ממש מרוצים אך לא יכלו להביע התנגדות רבה עקב מצבם. אבא אמר שזה הבית שלו. אבל גם אחד השותפים אמר שזה בית שלו והשותף האחר התחיל להקיש בעץ נקישות קצובות וביקש שנלך. אבא אמר שזה לא יפה ככה. אם יבואו לבקר אותו הוא לא יעשה בעיות כאלה. אבא נראה רע. טען שהוא רוצה לרדת מהמיטה אך יש שם מעקה והוא משתגע מזה. רמת הקוגניטיביות שלו נראתה לא טוב בכלל. גם הבריאות. שאלתי אותו אם הוא רוצה הביתה. הוא אמר: כאן זה הבית שלי. אחר הוא אמר שהוא רוצה הביתה אבל מי יטפל בו. אמרתי שהעובדת הזרה תטפל בו. הוא אמר שאמא לא אוהבת עובדת זרה. היא לא הסתדרה עם זו שהיתה והיא לא תסתדר עם מי שתהיה. סיפרתי לו על גלעד שליט. הוא שמח. אין להם שם טלוויזיה, אין להם שם עיתונים, הם מנותקים מהעולם.

משם הלכתי לאמא. היא נראתה אשה קטנה ועגומה אובדת עצות. היא אמרה שהיא כבר לא יודעת מה לעשות. היא עוד לא פיטרה את העובדת הזרה, אפשר להחזיר את אבא הביתה אבל היא לא יודעת אם כדאי לה. סהכ לא קל לה יותר כשאבא בבית אבות. היא לא יוצאת ומבלה כאילו הצרה סולקה מהבית. היא כל יום באה לבקר את אבא ויושבת שם. עכשיו היא לבד בבית ופוחדת מכל מיני דברים. אם יקרה לה משהו, אם יבוא פורץ. היא נותרה ללא שום השגחה. היא כבר לא יודעת איך יותר טוב. אם אבא בבית זה לא טוב כי היא לא יכולה לטפל בו והעובדת לא מטפלת בו כמו שצריך. אם הוא חולה צריך להביא אותו באמבולנס לבית חולים וכשהרופאים שובתים אין בכלל טיפול. בבית אבות מטפלים בו יותר טוב. מקלחים אותו, מגלחים אותו, מלבישים אותו, נותנים לו את האוכל הנכון, יש שם רופאים ומטפלים 24 שע' ביממה. בבית אין לו את כל זה. בבית הוא רק שוכב במיטה. היא לגמרי מבולבלת וחסרת אונים וקשה לה שבגיל כזה הדברים האלה נופלים עליה. היא צריכה לעשות החלטה להחזיר אותו הביתה או להשאיר אותו שם. אני מושכת לכיוון החזרה הביתה, אחותי מושכת לכיוון בית האבות. אם נדבר על עלויות אז בבית יותר זול. אולי גם זה שיקול. בית אבות עולה 14,000 לחודש, עובדת זרה עולה כ- 4000 . אם אמא רוצה להיות לידו אז בבית זה כמו בבית אבל דיור מוגן זו עוד הוצאה ניכרת.

בסוף היא שאלה אותי מה לעשות

אמרתי לא יודעת, זה נבלה וזה טריפה. אני לא יכולה להחליט בשבילה שתעשה את כל השיקולים ותחליט. אני לא יכולה להגיד לה לחזור למצב הקודם. לי נראה שהיא כבר החליטה מזמן וכוח האינרציה הוא הפוסק האחרון. הוא כבר שם. הביתה הוא לא יחזור.

סוסון נכנס לחדר של אבא. הכל שם , הבגדים שלו שם, כל חפציו, ההליכון, המיטה שם מסודרת. עצוב עצוב אמר סוסון שסבא לא יחזור לכאן יותר. החדר כאילו מחכה לו

ומה אני אומרת

את הגשם תן רק בעיתו ובאביב פזר לנו פרחים

ותן לו לחזור שוב לביתו יותר מזה אנחנו לא צריכים

לא גלעד שליט, אבא שלי.

17.10.11 : הוא לא החזיר את האוטו. העובדת הזרה פוטרה כמובן. הכל הולך לפי התוכניות של אחותי.