הכל חדש ונוצץ

החגים החגים. אני כבר משתגעת מהחגים האלה. גם שהילדים שלי כבר לא בבצפר אני משתגעת מהחגים האלה. שניהם כבר שבוע בבית. סוסון יצא לחופש והחייל ברגילה. ואני כבר מטפסת על הקירות. כל יום מה עושים היום? ואם לא עושים כלום כאילו בזבזנו את הזמן. אני לא יכולה יותר עם זה. מזל שמחר זה נגמר. אוףףףף.

ולא שלא עשינו שום דבר. אני כבר לא זוכרת מה עשינו. כי השאלה היא לא מה עשינו אלא מה עושים . כל יום זה מה עושים היום. אוקיי אז היה פסטיבל הסרטים, והיה בית גלים, והיתה איזו מסעדה מעפנה ופעם זה רוצה ככה וזה רוצה אחרת ואני באמצע ואני מתכננת ככה ויוצא אחרת והיתה אפרת גוש וגלעד שליט חזר ולא נסענו למצפה הילה וגם לא לפארק אוטופיה וגם לא לים. והייתי בצפת והחייל היה בים ויצא עם חברים וסוסון גם היה בים ובכל זאת אני משתגעת. יש גם פסטיבל הצגות רחוב. אני מרחמת על ההורים שקיבלו השנה את הילדים בבית לשבועיים. אני בעד לבטל את חופש סוכות. לגמרי. בשביל מה החופש הזה? זה חול המועד. זה חול. ובחול עובדים ולומדים. לא מבינה למה סוסון צריך להיות בבית עשרה ימים. לכבוד מה? לכבוד מי? ולמה הוא לא יודע להעסיק את עצמו. עוד מעט הוא בן 30 ואני כל הזמן מוצאת את עצמי קצין בידור בשבילו. עם החייל זה אחרת. אם כבר רוצים לעשות משהו ביחד יש לו תוכניות משלו. הוא גם ישן בימים וער בלילות. כאב ראש. רק כאב ראש יש מהחגים האלה. לבטל את החגים לאלתר

טוב אז מה עושים היום?