בימים האחרונים הלך לי המודם. לא היה לי אינטרנט. ניתנה לי ההזדמנות לחשוב איך זה בלי אינטרנט. איך זה משפיע. איך זה משפיע בלי פייסבוק. איך זה משפיע בלי הבלוג הזה. איך זה לומר שווה פוסט ואי אפשר לכתוב. שווה הצצה ואי אפשר להציץ. אני יכולה לומר שזה היה לא רע בכלל. מה אני כותבת ככ הרבה. כותבת את עצמי לדעת. במה זה עוזר לי באמת הרי אף אחד לא עוזר לי לפתור את הבעיות והבעיות לא נפתרות דרך הכתיבה. אני לא חייבת לדווח לאיש על חיי הפרטיים. זה לא מעניין אף אחד ואם הם קשים זה אפילו מבריח. אני לא חייבת כלום. גם לא לעשות פסק זמן מאולץ מכל הבעיות כי לאנשים אולי לא נעים לקרוא את מה שאני כותבת. לא לחשוב אם הכתוב מוצא חן בעיני הקוראים ויניב תגובות או לא. לא לחכות לתגובות שאינן מגיעות. לא לצפות, לא להתאכזב לא כלום. בקיצור כיף. כן, לפעמים נדמה שאי אפשר בלי אינטרנט והנה אפשר ואפשר.
אבל החליפו לי מודם האינטרנט חזר ושוב אני כותבת את עצמי לדעת