הכל חדש ונוצץ

נושא הבתי אבות נרגע קצת. נכנעתי. שיהיה מה שיהיה. יש לי עוד דברים על הראש. אולי לא מתאים לי כך, בינתים אמא בבית, אבא בתשושי נפש, אמא נוסעת לשם כל יום ... נחכה בסבלנות למה שיתפתח ואכן אתמול אמא מתקשרת: אני לא נכנסת לדיור המוגן

למה? מה קרה?

הם רוצים ממני גם מע"מ. 2000 שקל. הם סוחטים אותי וסוחטים אותי, אני לא יודעת איפה זה יגמר.

אז אל תלכי. באמת זה יותר מדי כסף הכל. לא מתאים לך להוציא ככ הרבה כסף סתם. כל החיים שלך שמרת על הכסף.

הגענו למסקנה שהיא תברר בדבר עובדת זרה בשבילה שהרי זה מסוכן שתשאר כך לבד בבית בלי השגחה, הרי תמיד היה שם מישהו ועכשיו היא לגמרי לבד. או שהיא תסתדר עם ביטוח לאומי. כל זה ב2600 שח לחודש או בחינם. לעומת 740,000 שח + 2000 שח מעמ +ירידה שנתית של 22,000 שח + 20000 שח בחודש לדיור המוגן ולתשושי נפש. ואת אבא אפשר להחזיר הביתה אם יש בבית עובדת ואם מצבו הרפואי לא מאפשר נברר הוספיס. גם זה בחינם. למה לשלול מראש את מה שלא ראינו? 

הרגשתי מוזר. כלום אמא מתחילה סוף סוף להקשיב לי? יאללה מהר לתפוס את זה לפני שאחותי שוב תשטוף לה את המוח.

אבל עד שאני זזה. אני לא רגילה שמקשיבים לי. בכלל.

אופטימיות היא לא אחת מהתכונות הבולטות שלי. מה, 2000 שח זה מה שישבור אותה? אחותי הרי לא תתן שזה מה שיניא את אמא מלממש את תוכניתה.

ואכן הבוקר הזקנה שוב מתקשרת

איפה החייל?

כבר שבועיים לפחות היא מנג'זת לי עם זה

מה את רוצה מהחייל. הוא לא בבית הוא בצבא

אני רוצה שהוא יחזיר לי את האוטו. אני רוצה לנסוע.

טוב כשהוא יהיה בבית הוא יביא לך את האוטו. אבל את הרי לא נוהגת מה מפריע לך שהאוטו כאן? אחותי רוצה אותו? ומה העניין את נכנסת לדיור מוגן או לא?

אני לא יודעת מה אני עושה.

נו, ברור שאחותי כבר שטפה לה את המוח. שוב. גם עם האוטו

אבל אני עד שאני זזה.

בינתיים שום דבר לא קרה. הכל דיבורים. בהמתנה.

האם אני אמורה לחכות בשקט ולצפות איך אחותי מרוקנת את הקופה המשפחתית?

ולמה אחותי ככ מתעקשת לעשות את זה? מה יש לה?

ושאלת השאלות כמה כסף יש להורים שלי ומאיפה.?  אני כל פעם מופתעת מחדש.

ובאמת למה אף אחד לא מקשיב לי???