הכל חדש ונוצץ

אבא של פעם. מדי פעם עולות בי תמונות כאלה. אבא שלי. כמו שהכרתי תמיד, כאשר היה איש חיוני. מה קרה לו? קשה לי לתפוס את מה שקרה לו. קשה לי לתפוס את המחלה האיומה הזאת סרטן, קשה לי לתפוס שהבנאדם הזה לא זוכר כלום. איזה זכרון נפלא היה לו, איך הוא פתר תשבצים, איך הוא שיחק סודוקו איך הוא זכר שמות, איך הוא זכר מספרים. מספרי זהות, מספרי טלפון, ופתאום הוא לא זוכר כלום. איזור 6 הוא אומר, איזור 6 נמחק לי במוח. מישהו יודע מה זה איזור 6?

אני נזכרת איך לא מזמן הוא עזר לי לסדר משהו. קצת לפני הניתוח. איך הלכנו ביחד במעלה ההר והוא אמר אני לא מה שהייתי פעם ההליכה שלי לא ככ בסדר. ואיך הוא הרים אותי מאיזו אשפה כי באמת איבדתי אז את הידים ואת הרגלים. אני זוכרת גם ימים לא ככ טובים איך הוא היה צועק ומתעצבן אין לי מושג על מה מה הוא רוצה ממני ומה עשיתי לו. כאילו היו לי 2 אבות. זה הנחמד מהילדות וזה כשהוא ראש 3 של סרברוס. מה באמת קרה לו? האם התאונה של סוסון השפיעה עליו? אולי היציאה שלו לפנסיה והמגע היומיומי עם אמא המסרסת או אולי קיננה בו מחלה אחרת שאת השם שלה אני לא יכולה לבטא אך היא קשורה בשינויים באישיות.

זה נראה כמו הספד. המת חי. הוא כבר לא חי . הרגו אותו בטרם עת. ואני זוכרת. איך הלכנו יחד לסבתא. שגם היה לה סרטן אבל נדמה לי היום שזה היה פחות אכזרי מאשר אצלו. לפחות היא לא איבדה את צלילות דעתה, לפחות היא היתה חיה עד שמתה, לא עברה באיזור הדמדומים.

אני נזכרת איך הוא נהג עד לא מזמן, איך היה בא לכאן עם האוטו, לא תמיד עולה אלי, איך היה הנהג של אמא איך הוא בא לטקס הסיום של החייל. אני רואה את דמותו, את פניו. מה נותר מזה היום?

היה איש אינטליגנטי אבא שלי. הוא ידע הכל. קצת מכל תחום אבל הכל מתורת היחסות עד מבנה התותח. הכל הוא ידע לחשב. הוא לא עשה בגרות. אבל הוא לקח לכיס הקטן דוקטורים. שום דבר לא נשאר מזה. והמוזיקה, מוזיקה קלאסית גם היתה התחום שלו. הוא הכיר את כל המושגים קרשצ'נדו דימינואנדו ותמיד הפתיע. מה הוא יודע היום? הוא לא עשה בגרות. שלחו אותו לעבוד בגלל מצוקה כלכלית אך גם בתחום בו הוא עסק הוא הצטיין. הוא היה איש צנוע נחבא אל הכלים. לפעמים יותר מדי נחבא.

אני זוכרת איך הוא נשא אותי על גבו כשנתפס לי הגב, וגם הגב שלו היה לא משהו, פעם הוא היה חודש בגבס, כל הגוף. לא, לא היו לו טענות לשום דבר ולאף אחד. אני נזכרת איך לקח אותי לבריכה של בת גלים, איך היה כיפי הבילוי איתו, איך היו שם 3 מקפצות ואני תהיתי איך קופצים מכזה גובה. עוד לא ידעתי לשחות לעומת אמא שתמיד היתה רוטנת כשלקחה אותי לים. איתה זה תמיד נגמר בריב וצעקות. איך היינו הולכים כולנו לים, איך הוא לא פחד מהגלים הגבוהים ואיך הוא התעלם מהצעקות של אמא. אוכל אוכל. איך הוא לימד אותי לשחות בטנטורה.

כן, הכל מתערבב לי , הדברים הטובים, הרעים, נראה לי שאיבדתי אותו כבר מזמן. הייתי ילדה שלו. ילדה של אבא, לא יודעת בדיוק מתי למה ואיך איבדתי אותו... איך אמא היתה צורחת והוא היה שותק, איך הוא היה חוזר מהעבודה ונרדם, איך הוא עזר לי להכין שיעורים ואיזה סבלנות היתה לו.הוא היה איש רגוע. הוא היה אבא טוב. כשהייתי ילדה הוא היה אבא טוב. אילו רק היה ממשיך להיות אבא טוב. הוא עזב אותי בימים הכי קשים. קוויתי שיחזור, תמיד קוויתי שיחזור עכשיו אני יודעת שהוא לא יחזור. אני עוד מקווה למרות הכל.

אני רואה אותו, את פניו, את כולו. קשה לי להאמין שהוא במצב כזה. קשה לי לראות אותו במצב כזה. קשה. הכל.