הכל חדש ונוצץ

אבא שוב בבית חולים. המצב רע. כל פעם יותר גרוע. כל פעם נדמה שהמצב הכי גרוע, לא יכול להיות יותר גרוע מזה, ואז רואים שכן יכול להיות יותר גרוע.

אמא ביקשה ממני להסיע אותה לשם.

נסעתי עם האוטו שלה

איפה אבא היא שואלת , איפה הימים שאבא נהג באוטו הזה

כל פעם זה עושה לה מצברוח רע שמישהו אחר נוהג באוטו הזה והיא יושבת לצידו של הנהג

אבל הפעם לא היתה ברירה, אני צריכה לחנות בחניית נכים ואני יכולה לעשות את זה רק עם האוטו שלה.

בבית החולים משפצים. סדום ועמורה

רק אמבולנסים ומוניות יכולים להכנס לשטחו. כל היתר חונים בחוץ ובתשלום. כולל נכים

אבל היא מתעקשת לא לנסוע במונית

הכנסתי אותה לביח והסתובבתי חצי שעה למצוא חניה, אחרי זה הסתובבתי עוד חצי שעה בשטח כדי להגיע למקום בו היא חיכתה לי כי רוב הכניסות חסומות בגלל השיפוצים.

סוף סוף הגענו למקום בו הוא מאושפז

הוא בהכרה, הוא אמר משהו כשהגעתי אבל רב הזמן עיניו עצומות והוא לא מדבר.

תראי את אבא שלך אומרת אמא

אני לא רוצה לראות ככה את אבא שלי. בשביל מה בכלל סחבת אותי לפה?

אני באמת לא רוצה לראות ככה את אבא שלי