הכל חדש ונוצץ

בדיוק היום לפני 40 שנה  ארזתי מזוודה ויצאתי אל הלא נודע.

אוטובוס לקח אותי לאי שם במרכז הארץ. קיבלתי שם בגדים חדשים. 2 בחורות עמדו בפתח הדלת וירו בי. צילמו אותי כאשר יש מספר מתחת לתמונה. פוטו רצח. בדקו לי את השיניים, היה קר וגשום כל הזמן אמרו לי להחליף בגדים. 2 סוגי בגדים קיבלתי. האחד כלל חצאית מיני, גרבונים, ג'קט, כובע תיק ונעליים שחורים והשני כלל מכנסיים מרופטים חולצה מרופטת מעיל מרופט מלא כתמי שמן ונעלי פלדיום. לא סתם. נעלי פלדיום זו מחמאה. עברתי מביתן לביתן בגשם ובבוץ בלי מטריה. בכל ביתן אמרו לי להחליף בגדים. בביתן הראשון היה עלי לפשוט בגדי שבאתי מהבית וללבוש את אלה עם הגרבונים אחרי הליכה בגשם ובבוץ בביתן האחר אמרו לי לפשוט הבגדים עם הגרבונים ולעבור למכנסיים מרופטים וכך חוזר חלילה מביתן לביתן. כמו כן קיבלתי שק  גדול עם שמיכות צמר. אחרי כל  החלפות הבגדים האלה שוב העלו אותי על אוטובוס והחזירו אותי צפונה.

הביאו אותי אל ביתי החדש. אוהל, מיטת סוכנות עם מזרון קש שלו פתח את הפה היו לו ודאי הרבה סיפורים. קש קשה כמו אבן. לא הייתי לבד באוהל. היו איתי עוד 9 בנות שמעולם לא ראיתי ומעולם לא הכרתי. וכך היינו צריכות להסתדר. לסדר את המיטות בצורה מיוחדת.... הכל נפל לי מהידיים. הייתי כה מבואסת . החבר לא בא להפרד... באיזה שלב ראיתי שכולן מסתדרות ואני כהרגלי עוזרת לכולן רק  לא לעצמי וכאשר המיטות של כולן כבר מסודרות אצלי עוד בלאגן כאילו רק עכשיו הגעתי. לאחר זמן קצוב קראו לנו לככר , סידרו באופן מסודר והתחילו לתת לנו הנחיות. שמירות. נתחלק לזוגות וכל זוג ישמור שעתיים. אותי שכחו. איזה כיף אבל מישהי שמה לב לזה וכך קיבלתי תורנות מ 2:00 עד 4:00 . הגשם פסק. עכשיו יצאה השמש וחממה, ושוב גשם וקר ושוב שמש וחם. ויהי בוקר ויהי ערב ויהי לילה. הלילה מתחיל ב10:00 כלומר 22:00 ואני נכנסת למיטה וקופאת מקור. בחיים לא היה לי ככ קר. שמיכות הצמר האלה לא מחממות כלל. אני לא יכולה לשכב במיטה מרוב קור. בשעה 2:00 אני קמה. יוצאת מהמיטה, כך כבר יותר נעים. הגוף זז, פחות קר...

זה היה לילה ראשון בלי אמא התגייסתי לצהל. צבא ההגנה להסתכל ולמות מצחוק. צריכה הייתי להתחתן אבל הוא לא בא אפילו להפרד. באסה.  3 שבועות אני הולכת לחיות במקום הזה ווי לי ווי לי.

והיום. 40 שנה אחרי אני יוצאת לדרך חדשה. נס גדול היה פה. נס חנוכה. פרטים בהמשך