הנה חולפת לה שנת 2011 , היום זה היום האחרון שלה. היא התחילה בסערה ומסתיימת עייפה. כל זה מבחינתי כמובן. היא התחילה סביב הסערה של העוזרת והמאהב המשיכה בצעקות של אבא ובאובדן הזיכרון, בהפסקת הטיפולים במחלתו ובהעברתו לבית אבות לתשושי נפש. עכשיו הוא לא נמצא שם. הוא נמצא בבית חולים איטלקי, המקום שהשתדלנו לא להגיע אליו בגלל המקרה של סבתא אבל באיזו מקום אני מרגישה שהוא רדף אחרינו. כשאבא שלי נפל ושבר את עצם הירך רצו להעביר אותו לבית חולים איטלקי לשיקום. אני סידרתי לו את פלימן. גם אחרי הניתוח שלא הצליח בשנה שעברה רצו להעביר אותו לשיקום שם ולא רצינו. הוא שוב הגיע לפלימן. כשהמצב החמיר שוב המליצו על המקום כהוספיס ועכשיו הוא שם. מרמבם העבירו אותו לשם כדי לקבל הקרנות. הקרנות הוא לא מקבל. הוא חלש מדי כך אומרים....
במישורים אחרים יותר נוגעים לכולנו גם לא היה שקט. השנה התחילה בככר תחריר כאשר המהומות מקבלות תמיכה ישראלית גורפת בלי להבין שבדמוקרטיה לא תמיד מקבלים את מה שרוצים בעיקר אם היא נמצאת מעבר לגבול, ומהומות שמטרתן להשליט דמוקרטיה לא תמיד מביאות את הדמוקרטיה. זה המשיך ללוב ולסוריה. בגבולותינו התקנאנו בשכננו וגם יצאנו לככרות. חוץ מנסיון של גורמי שמאל והתקשורת לחולל כאן הפיכה אני לא רואה שום טעם באביב הישראלי שחל בקיץ. עכשיו יש באזז סביב הדרת נשים. אני מאוד מקווה שזה לא שוב פרובוקציה ונסיון של גורמי שמאל והתקשורת להפיל את נתניהו. זה מתחיל להראות ככה.
מבחינתי האירוע של השנה הוא חזרת גלעד שליט הביתה. זהו סוף טוב לסיפור רע. סוף ליאוש, לחוסר האונים, לחוסר התקווה שהסתובבו סביב הסיפור הזה. לרגע חזרה ארצישראל של פעם. הערכים הישנים של לא מפקירים חייל בשטח. לי אישית חזרה הגאווה הלאומית. רק לרגע. מעבר לזאת אין שום דבר במדינה הזאת שאני גאה בו.
איך אומרים
תכלה שנה וקללותיה
תחל שנה וברכותיה
שנה טובה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@